שירים

 

               בעקבי הצאן

 

הרחלות רבות בעדר, אך תחסר רחל

ילדתי יפת-עיניים, גרה על התל.

הרחלות נוטות לנחל לרוויה וצל,

הן נחות, לא כן אנוכי, אין עימי רחל...

 

הרחלות רועות באחו דשא רענן,

ילדתי יושבת אוהל קט ושאנן.

לו תבוא, אגול לה אבן, גול מפי הבאר,

ויחדיו נאגוד ידיים כפרחים בזר.

 

רחלות עם בוא הערב, הן עולות בתל,

כדי לראות נושאת הזמר, ילדתי רחל.

 

              נכדה 

 

כמשב של אביב את חודרת לחדר,

מעונו של סבך מנמנום מעירה;

צהלת ילדותך עוטפתו כבאדר

ונורת מבטך את לבו מאירה;

עמדך החיים הם יותר מבסדר,

ובקוראך לו: "סבא" הוא משיב: "יקירה".

 

עם בואך את ספרו מפניו הוא מדיח,

קולמוסו, גליונו, ונפנה לך לאט,

בך מיטב הספור, החרוז והשיח -

לא פגש עוד פיוט מלבלב כמו את.

ובעת על כפך קטנה הוא מניח

הממתק, גם לבו הוא מניח לבת.

 

בשבתך על מרבד ליד צעצועיך

עם התוף, הפילון, הבובה והדוב;

רב-שנים על מרבד הוא רובץ לרגליך

זה סבך החומד צחק חי וטוב;

ולסב עת תורי, תלמדיו משחקיך -

הוא לומד פי שבעה נכדתו לאהוב.

 

          בחדרי

 

בחדרי מקשיב, שומע

למקלט הכל-יודע

לנגן ולזמר,

מצלולי פיוט ופרוזה,

הבדידות נדמה נגוזה -

לטובה... אני אומר.

 

בחדרי קטן, רגוע,

מעמל יומי שרוע,

מסתכל אל התקרה;

אט לאט אשלה, אנוח,

ורעי - משב הרוח

שהערב לי הקרה.

 

יש אחתור כבכבלי-שיט

בחדרי ליצר פיט

לעלון בבוא מועד -

לעורר ענין ושיח -

סוף השיר לאלמליח,

הוא מוכרו וזה מביא לו

אגורות ארבע כל קילו -

לא לשוא אני עובד !