שירת דבורה. סיפור מרתק, סיפור מאלף!
כתב נחמן
דבר טוב הגה צוות הוידיאו שלנו כאשר החליט לראיין ולצלם את דבורה אלף ז"ל לספר את סיפור חייה.
דבורה חייתה בגבע עשרות שנים. מבית-השיטה הגיעה, עם בניק בעלה, והם גידלו כאן שני בנים ושתי בנות המוכרים לותיקים שבינינו.
כל השנים היתה דבורה שונה ומיוחדת בנוף הגבעי.
היא לא היתה אוכלת בחדר-האוכל, לא לקחה חלק בחיי החברה והתרבות, תמיד הולכת במסלול מיוחד לה, שונה ואחר. גם אפיה המיוחד, הקיצוני והמחמיר עם זולתה (אולי גם עם עצמה ומשפחתה) גרם לכך שלא היתה לה בגבע חבורת-ידידים קרובים.
שני דברים ציינו אותה במיוחד : הראשון - חריצות! דבורה היתה אשה שמסירותה לעבודה, כל עבודה, היתה ללא גבול ומעבר לכל השוואה עם זולתה. עד לשבועות האחרונים לחייה היה אפשר לראות אותה בחדר עבודתה שבצריף "הרכבת" כשהיא מקפלת ומסדרת גם בשעות הלילה את המגבות לרחיצת הידיים לחדר-האוכל, ואת שאר כלי-הבד (מפות ומגבות). הכל אצלה היה מסודר ומטופל בצורה מעולה. בשעות שבחרה לעצמה היתה מטפלת בבוסתן התאנים שבפאתי הישוב, מנכשת קוצים ועשבים, גם בימי הקיץ הלוהטים, מנקה ומטפלת בחריצות של נמלה. צער רב נגרם לה כאשר הורידו בבוסתן חלק מהעצים כדי לבנות את האתר לגידול העגלים. היה לה כנראה צורך להיות קשורה גם לטבע, לעץ לצמח, כך גם טיפולה בגינה שטיפחה ליד ביתה.
השני - הערות שלה לעניני הפוליטיקה והמדינה. היו לה עמדות קיצוניות ביותר בשאלות הסכסוך עם הערבים, ומעניין - ככל שהיתה חריפה באי-האמון שלה בערבים ולסיכוי ההשלמה איתם - היו לה קשרים טובים וידידותיים מאד עם אחדים מן הפועלים הערבים העובדים אצלנו, קשרים שנמשכו עד ימיה האחרונים.
על סיפור חייה של דבורה, החל מילדותה בצידון שבלבנון, התייתמותה בצורה אכזרית ומזעזעת, פרשתעליתה לארץ וגלגוליה, עם אחותה הקטנה ובלעדיה - בשפיה, בבן-שמן, בכפר-יחזקאל ו"בקבוצת החוגים" ליד מעין-חרוד, בבית-השיטה ובתחנה האחרונה - בגבע - על כל אלה מספרת דבורה באותו סרט וידיאו. לא הכל אפשר להבין בגלל אופן הדיבור ואיכות ההקלטה. אבל גם מהשאר - עולה סיפור חיים מרתק בצורה לא רגילה שאנחנו, כאן בגבע, ידענו עליו רק מעט שבמעט. צריך לקוות שייעשה משהו לשיפור הסרט, לשמיעה והבנה.
בעיקר עשה עלי רושם קטע הסיום בו היא נשאלת לסיכום והערכה שלה על חייה בגבע ועל גבע בכלל. ואז, היא פורשת ידיה ומפנה מבטה כלפי מעלה, וקוראת : "אושר, אושר, גן עדן, גן עדן!" ואצל דבורה לא היתה, כידוע, שום העמדת פנים. לשמוע מפי דבורה ביטויים כאלה - היה בזה הפתעה גמורה וגם סיפוק גדול.
בערך כך זה היה מתקבל גם אם היו דברים כאלה נשמעים מפי אדם אחר, מתון ומעורה יותר. אבל מפיה של דבורה? לא יאומן! וכך גם במהלך כל הסרט: אף מלה של ביקורת קטלנית, שום אמירה קשה על מישהו או משהו, מעין התפייסות. יתכן שהתחולל אצלה משהו מאד מיוחד, כשהיא חשה שהיא קרבה לסוף הדרך, אז צריכים לעשות את החשבון הגדול, האמיתי - אז חייב אדם להיות ישר עם עצמו והוגן כלפי סביבתו - ואז יוצאים לו הסיכומים האלה.
מאד מעניין! מאד מפתיע! מאד מאלף!
ולבסוף - דבורה בקשה בצוואתה שלא להספיד אותה ולא להוציא לזכרה חוברת זכרון. צריך לכבד את בקשתה.
רשימה זו אינה הספד. אלה רק כמה רשמים והרהורים בעקבות סרט הוידיאו עליה.
יהי זכרה ברוך!
נחמן