***

היה ילד. ילד קטן. ילד שאהב ליטופים. ילד שהיה משתמט מהם.

היה ילד קטן. ילד שרצה שיראוהו, שירגישו בקיומו. ילד שהיה נשאר תמיד בפינה.

היה נער. נער טוב. נער מרגיש. נער שחינך כלב כדי שלא יחשבוהו רגשן.

היה נער. גידל בלורית. נער פורק עול ובוטח.

אך אנו ידענו שמתחת לקליפה המחוספסת קיים אותו ילד שכה היטבנו להכירו ולחבבו.

היה בחור. בחור־חיל. בחור שבחר בקשה ובמסוכן שבחילות. ולא מתוך אידיאלים נעלים אלא כאתגר לעצמו.

היה בחור שנלחם בחולשותיו ויכול להם.

היה בחור. בחור תמיר. בחור שחיפש את הא­הבה. בחור שהלך אצל נערות הרבה. בחור שלא ידע מעולם המאוהב הוא אם לא.

היה בחור. בחור שאהב את החיים. בחור שלא חדל מלחפש את החיים.

היה בחור. היה ואינו.

אינו? לא! הוא ישנו.

הוא קיים בליבנו, הוא קיים בזכרוננו. הוא קם ועומד לנגד עינינו מתוך ענני האבק המתאבכים מאחורי הטרקטור בשדה. הוא עומד ומחייך אלינו מבין שורות תפוחי האדמה הארוכות. אנו חשים בנוכחותו בשכבנו על הדשאים הטלולים לעת ערב. הוא אחד מאיתנו, הוא חלק מישותנו, וכל עוד אנו קיימים יהיה הוא קיים אתנו.