יפתח אבן צור 

מתוך דברים שנאמרו בהלוויה

 

"עצוב למות באמצע התמוז ..."  כתבה נעמי שמר, אבל גם בסוף חודש שבט זה לא פחות עצוב.

מתוך יומנו של משה אבן צור :

"תשי"א  ו' באלול 19.8.50 יום שבת בשעה 09:00 הגענו אימא, אבא, הדוד עמוס שנהג בטנדר של הקבוצה לבית החולים המרכזי בעפולה. נסעה גם סבתא הלה. ב- 09:50 להפתעתנו הרבה נולד יפתח ומיד טלפנה סבתא הלה לגבע. אבא חיכה ליד הטלפון קצת מעוצבן וקיבל את הידיעה..."

בן בכור לוורד ומשה, נכד להלה ומרדכי מראשוני החלוצים מייסדי גבע. השם יפתח ניתן לו על שם חטיבת "יפתח" בה שירת משה שנדר בהסכמת וורד שבנו בכורו ישא את שם החטיבה רבת התהילה מקרבות תש"ח. לימים נולדים למשה וורד אראלה, ארנון ולימור. יפתח ילד גבעי במלוא מובן המילה, סקרן וחקרן ואין דבר שהוא בבחינת מובן מאליו .

עוברות להן שנות הנעורים בהן אכזבות ראשונות , אהבות ראשונות ולימודים בביה"ס המשותף בעין חרוד. וכשמתגייסים לצה"ל אז רק לטופ הקרבי של הימים שלאחר מלחמת ששת הימים - סיירת  חט' 7  המהוללת . בסיירת הדרישות והסטנדרטים הגבוהים והנוקשים נקבעים על ידי מפקדיו שלמה באום ושמואל גורודיש ז"ל. יפתח נודע כרס"פ קשוח וחסר פשרות בכל הקשור לנהלים ופקודות הצבא. לא כולם אהבו זאת, אבל יפתח התגאה בפני בכל הזדמנות באמירה "אצלי בפלוגה - אפס תקלות, החיילים אולי מקטרים, אבל חוזרים הביתה בשלום..."

אחרי השירות הצבאי חזר לגבע. בבית דיברו הרבה על נסיעת ה"גבעטרון" לברזיל. יפתח נדבק בחיידק  ובעקבותיהם נוסע גם הוא לטיול בארה"ב ובדרום אמריקה. לאחר טיול של שנה בעולם חוזר יפתח לגבע - הביתה ועובד בבקרה, משם יצא לטכניון ללימודי תעשיה וניהול.

את ענת מכיר יפתח באמצעות בן הדוד נימי ואשתו שירי ז"ל. מתחתנים וגרים בגבע ונולדות הבנות יעל וטלי, עוברים לרעננה ונולד בנם הצעיר אייל. בשלב מאוחר יותר עוברים שוב והפעם לכוכב יאיר כמטרה סופית. יפתח היה איש סקרן חקרן ולמדן, התעניין בכל, לא היה כמעט נושא שלא שלט בו, ממש ויקיפדיה אנושית.    

    הייתה לו פינה חמה לגבע ואנשיה, מסורותיה ותרבותה, התעניין בפרטי היום יום שקורים בגבעה מהנעשה בתחום המשקי העסקי ועד לקשרים אישיים עם חברים ובני כיתה וכמובן משפחה.

בחוג המשפחה הקרובה והאינטימית, מקום בו אפשר קצת להתפרק, אהב יפתח לספר ולהתבדח על ההווי בגבע, ועל דמויות מיתולוגיות מגבע ומבית הספר המשותף. היה איש משפחה מסור וקשור עד בלי קץ וגבולות, בכל יום התקשר לאימא/סבתא ורד וסיים תמיד: "תרגישי טוב".

דאג ככל יכולתו שהנסיעות לגבע יהיו בהרכב משפחתי מלא, עד כמה שאפשר.

שנים לא פשוטות עבר יפתח במסגרת עבודתו, הסיכויים והסיכונים לא תמיד עבדו לטובתו, אבל באופטימיות הבלתי נגמרת שלו ידע להישאר קר מזג ושקול ולצאת מחוזק קדימה, לאחרונה עם פריחת העסקים בחברה בה עבד, והוא כחלק בלתי נפרד ממנה, ידע יפתח ימי אושר ורווחה, וכרגיל, ראשו היה כבר בפרויקט הבא. 

  אתמול רצינו לחגוג לסבתא ורד יום הולדת, להיפגש כולם ולשמוח איתה, אך המציאות האכזרית טפחה על פנינו, ובמקום לחגוג מצאנו עצמנו מבכים את מר גורלנו, שנחת עלינו ללא הכנה ובעצמה אדירה. יפתח שלנו, מסור באי-שם ד"ש חמה לאבא משה, לדודה רינה ודוד עמוס, וכמובן לשירי אהובתנו.  

יפתח חזר הביתה לגבע, לעולמים. 

                                                                      חייק פורת