אמא

כתב אלי

קשה לכתוב. הלב נשבר. את לא איתנו יותר. לא הספקנו להפרד ממך.

ביום ראשון, בגשם וקור, נסענו לבית-החולים. הנשימו אותך. לא דיברת. ישבתי איתך במיון ואחר-כך במחלקה, עד הבוקר. הרופא אמר: "נייצב לה את הנשימה ועוד כמה ימים נשלח אותה הביתה". בערב שוב באתי, עם יונה. עוד נשמת בעזרת חמצן, אבל נראית טוב. דיברנו קצת. היה לך קשה לדבר. ביקשת קצת מים. ביקשת מיונה קרם לרגלים, שהיו יבשות. ביקשת כדור-שינה ואמרת: "תסעו הביתה, לילדים". כשבאנו למחרת מצאנו מיטה ריקה. סיפרו לנו, שעברת התקף לב.

אנחנו יושבים אצל אבא. פותחים אלבומים. הזכרונות והתמונות חוזרים ומזכירים סיפורים מבית-אבא בפולניה, הנעורים בשפיה, הקמת יישוב חדש בגזר, מלחמת השחרור. הילדים נולדים. המעבר לגבע. לימודים באורנים. מורה, עם תמונות של תלמידים. הנכדים נולדים. אחר-כך - העבודה בספריה.

חיים לא קלים עברת. אביך, שהיה עורך-דין ידוע בפולניה, נפטר מהתקף-לב כשהיית ילדה בת עשר. נשארת עם אמא ואחות קטנה. בת ארבע-עשרה, נערה צעירה, את עולה לארץ לבד, גרה אצל הדודה בחיפה. את עוברת לשפיה, לימודים ועבודה. את האהבה למוסיקה, שליוותה אותך כל חייך, קיבלת בשפיה. פגשת את אבא, הייתם זוג נערים אוהבים, שהלכו דרך ארוכה יחדיו.

יחד עם קבוצת צעירים מקימים ישוב חדש בגזר. מלחמת השחרור. כיבוש גזר ואובדן 28 חברים היו קשים, אבל ממשיכים. מקימים קיבוץ תוסס מבחינה חברתית. את - שרה במקהלת "האיחוד", משתתפת בהמון הצגות ומופעים בחגים.

בשנת 60' אתם עוברים לגבע, אבל שומרים על קשר נהדר בין חברי גזר שהתפזרו. הרבה ביקורים של חברים, שמגיעים לגבע, ואתם, שנוסעים לחברים הפזורים בארץ. ב-1963 את יוצאת ללמוד הוראה באורנים. לא צעירה. את משקיעה הכל. כמו תלמידה חדשה: אוספת ומסדרת פרחים מיובשים, צדפים מכל חופי הים מסודרים בשקיות-נילון עם השמות הלטיניים' שלהם, את קונה מגדיר-צפרים, שיותר מאוחר אני מעביר אלי.

אני זוכר טיול של הסמינר לעין-גדי ומדבר יהודה. אני בצבא. לוקח כמה ימים של חופש ומצטרף לסמינר המורות. ישנים בחוץ, בשקי שינה. בערב מבשלים אוכל על הגז. את בעלת הנסיון, נותנת הוראות ומבשלת לכולם. הולכת עם מגדיר צמחים וקלסר ורושמת כל מלה של המורים. את אוהבת את הטבע.

חזרת מהלימודים מורה בעלת נסיון חיים ואהבה לילדים. לכל אחד את נותנת מנסיונך, ובעיקר הרבה אהבה והבנה. כולם אוהבים אותך וכל מחזור תלמידים משאיר תמונות והקדשות. את ממשיכה כמורה באולפן נוער וסוגרת מעגל- מנערה צעירה, עולה חדשה בשנות השלושים - למורה לעברית לעולים חדשים.

רחלי חולה. המחלה קשה. את ואבא עושים הכל. נוסעים לרופאים, מטפלים ותומכים, אבל המחלה קשה. רחלי נפטרה ב-1980. את עולה לקבר הרבה פעמים. קשה לכולנו.

נולדים הנכדים. לכל אחד את שומרת פינה חמה בליבך. זוכרת איזו עוגה כל אחד אוהב ואופה לו ליום הולדתו. כשהנכדים מתחילים לקרוא, את קונה ספרים מתאימים לכל אחד, מביאה להם ספרים מהספריה,  מתעניינת בהישגיהם בלימודים. כל מבחן הם מביאים ומראים לך בגאווה. בשנותייך האחרונות עבדת בספריה. אהבת ספרים. קראת המון. חינכת אנשים  לאהבת ספרים ולקריאה.

אהבת לקרוא,   לספר. היה לך קול יפה, שתמיד ריגש   אותי כששרת או קראת. אהבת מוסיקה ותיאטרון. כשהיית יותר ניידת נסעת להמון הצגות וקונצרטים.

בשנים האחרונות, כשהבריאות לא היתה טובה, ישבת בחדר ושמעת מוסיקה. היה לך אוסף גדול של תקליטים, ויותר מאוחר - דיסקים. הכרת מלחינים ויצירות, שליוו אותך כל חייך.

יחד עם זה, לא היית מנותקת.  אהבת ספורט, כדורסל וכדורגל. כל משחק  של מכבי ת״א או של הנבחרת, ראית בטלויזה ולמחרת - מעבירה ביקורת, לטוב ולרע. היה לך ידע רב בהרבה תחומים. אהבת תשבצים, חידונים. גם בשנותיך האחרונות, כשהיה לך קשה, לא ויתרת על טיולים משפחתיים, שעשינו ביום העצמאות, כל המשפחה, לאתרים שונים.

נזכור אותך תמיד, אשה ואמא טובה וחכמה, שנתנה הרבה לסובבים אותה.

אלי