ליד הקבר
כתבה לאה איטקין
קשה לעמוד ליד הקבר הטרי ולספר תולדות חיים, לספר עליך, טובל'ה - רק ביום שישי ישבתי איתך בחדרך, דברנו וראינו טלויזיה. קשה, אבל נספר.
טובה נולדה בפולין בשנת 1922. אביה היה עורך-דין, ומת מוות חטוף מהתקף לב. נשארה האם ושתי ילדות קטנות. בשנת 1935 והיא בת 13, נשלחה לארץ אל הדודה, אחות אמה. בביתם בחיפה חיתה כמה זמן ונשלחה ללמוד בשפיה. טובה ספרה באהבה על התקופה בשפיה - הרבה חברות, הרבה מוזיקה ושם הכירה את ישראל, שהחברות ביניהם נמשכה מגיל 15.
בשנת 40' יוצאים להכשרה ביגור. טובה חלתה ועברה נתוח גדול, שבו הוצאה אחת מכליותיה. בשנת 41' הגיעו טובה וישראל לחדרה - קבוצה במושבה בגבעת בוסל. עובדים בפרדסים ובמחנות הצבא וחיים חיי חברה ערים - שירה, הצגות, וטובה - שידעה לשיר ואהבה להציג - היתה במלוא פריחתה.
בשנת 42' יש חתונה. חתונה ראשונה בקבוצה - טובה וישראל מתחתנים והשמחה היתה גדולה. בשנת 45' נולדים הילדים הראשונים בקבוצה וגם אלי. באותה שנה עולים לגזר ומתחילים להקים ישוב. ב-46' עוברים כולם לגזר.
השנים עוברות, נולדה רחלי (שנקראה על שם אחותה של טובה, שנספתה בשואה).
שנת 48', מלחמת השחרור. הילדים והאמהות בקבוצת שילר ואחר-כך בבית-הספר ברמת השרון.
ג' סיון - טובה, עם עוד חברה, נוסעות לגזר לבקר את הבעלים. הן הגיעו עד נען. הקרב על גזר בעיצומו. לפנות-ערב חזרו - את המעמד הזה לא אשכח לעולם... טובה אספה את כל הבחורות והחלה מדברת - מי חי, מי נהרג, מי נעדר. לקח הרבה זמן להתאושש.
ממשיכים לחיות. נולד גם אסף, וטובה עובדת בכל מיני עבודות, בעיקר מטפלת, במשך שנים עם אותה קבוצת ילדים - איזה מטפלת קטנה, חביבה! אוהבת את הילדים והילדים מחזירים אהבה, שרים, מציגים, קבוצת ילדים למופת.
החברה טובה, אנשים נהדרים, אבל ב-61' עוזבים כל הותיקים את גזר ושלש משפחות מגיעות הנה, לגבע.
וטובה יודעת לא לנתק את הקשרים עם כל חברי גזר, לאורך כל השנים.
ובגבע, שוב עבודה עם ילדים, שגם פה כולם אוהבים אותה. טובה לומדת הוראה באורנים, וכולנו זוכרים אותה בתור גננת ומורה מעולה. אהבת השירה והמשחק עוזרים לה ואלה שהיו ילדים - והוריהם - זוכרים לה עד היום. טובה שרה במקהלה הקבוצית ונהנית מאד.
בשנת 80' חלתה רחלי וטובה וישראל מטפלים בה במסירות. המחלה קשה ורחלי נפטרה. קשה היה להתגבר, אבל החיים ממשיכים - יש ילדים ונכדים. טובה עבדה בספריה. אוהבת את העבודה, לומדת ספרנות, קוראת הרבה, מיעצת לאנשים מה לקרוא, לומדת לעבוד במחשב.
מצב בריאותה מתדרדר וטובה עובדת ב״סביונית", מרכיבה קונקטורים ל"בקרה". עובדת בחריצות רבה - להספיק הרבה, כך עד הסוף.
לכם, ישראל, אלי ואסף וכל המשפחה ולהרבה הרבה חברים
טובה איננה - אבל השאירה לכם עולם ומלואו.
תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים.
לאה איטקין