לזכר חברי ישראל אורן                                                                  22.2.2000

כתב גדעון גלילי

איני מאמין שלא ניפגש יותר. פתאום, כך בלי להכין אותנו, הלכת מאתנו באמצע עשייה. לא, לא מתאים לך, אבל הפעם זו אמת אכזרית ולבך הפסיק לפעול. קשה לי לחשוב לא לשמוע כל בוקר בבואך לעבודת הקודש, להגיד בוקר טוב ולראות את החיוך הממזרי שלך. ומיד ניגש לעבודה, באיזו חריצות, תבונת כפיים ושמחת היצירה, וההרגשה שלך שעבודת תיקוני הצילינדרים מכניסה כסף.

בדרך כלל היית שקט בעבודתך ושומע משיחות אחרים, פעמים משתתף בשיחה אבל הרבה פעמים לפי הבעת פניך ידעתי מה דעתך בנושא מסוים. משונה שאני יושב וחושב עליך כבר, אחרי חיים ארוכים שהכרנו אחד את השני. עברו כבר 65 שנה, המפגש בשפייה, ישראל כחזן שר בקבלת שבת בשפייה, בקולו הערב, וכולנו הילדים מכל הגילים פערנו פה לשמע שירתו. וכבר אז ישראל מתחיל את עבודתו בקניות. הייתה לו משיכה מיוחדת לפגישה עם אנשים שמוכרים מרכולתם, וראית שהוא אוהב לעסוק בקנייה ומכירה. ועוד מקצוע למד בשפייה - מסגרות, אצל דוידסקו. והיתה לו תבונת כפיים מלידה.

משפייה ישראל הלך להכשרה לקיבוץ יגור ושם עבד במקצוע המסגרות ועסק בבניית משטרות בימי המנדט הבריטי. מיגור ישראל הצטרף לחבורה לחדרה, עד עלייתם להקים את קבוצת גזר, וישראל המשיך במקצוע שאהב לעסוק בו - ריכוז קניות.

זוכרני שיצאנו מגבע לקצור בסביבות גזר, ולנו בגזר, ובערב היינו נפגשים עם החברים, ותמיד המפגש היה בביתם של טובה וישראל. תמיד היה מלא חברים וחברות, ותמיד היה משהו לטעום, ואווירה חמה ונעימה, וישראל היה שובב וברוח זו תמיד היה מצליח למתוח החברים ואף פעם לא ידעת מתי אמת ומתי השקר, או סתם מתיחה.

לפי הבעת פניו לא יכולתי לדעת, כך שלא תמיד ידעתי האם להאמין אשר בדה מלבו, או לא להאמין.

היות וישראל אהב שבאים אליו ותמיד היה משהו לכבד החברים. הוא עסק בעשייה: ריבות, פיצוחים מכל הסוגים, מומחה באפיית עוגות. בקיצור, עקר בית מושלם וכל זאת באהבה גדולה.

נחמתי היחידה שלא הספקת לסבול הרבה כאבים וייסורים ואלוהים גאל אותך.

שלך,

 חברך גלילי גדעון.