זויה

כתב שמעון

זויקה יקרה שלי, יושב ומנסה לסדר לעצמי את הראש ואת המחשבות וכל זאת במטרה כל כך בלתי נתפסת: לסכם תקופת חיים משותפת ונפלאה של כ־24 שנים, שנקטעה לה כה מוקדם ועמה כל תכניותינו לעתיד.

תחילתה, בראשית ה״רומן״ שלנו עת יצאת להדרכה בגרעין ״עודד״ בבית־שאן, לפני שרותך הצבאי ואני כבר חייל, אז גם גילית את אזני שבעצם, התגשם חלום ילדות ישן שלך ואהבה שקננה בלבך עוד בגיל צעיר מאוד, מצאה לה סוף-סוף את דרכה אלי, כשהמרכיב החשוב ביותר הוא אהבתך לקולי ולשריקתי. בכל הזדמנות, כל השנים הללו, לא פסקת לציין בפני ״מאז ומעולם ידעתי שנועדנו זו לזה״ ואכן, היתה זו אהבה ללא גבול וסייג ודומני שרבים קנאו בנו על כך.

מיד לאחר שחרורי מן הצבא נשאנו וגאלתי אותך משלושת החודשים האחרונים של ה״שרות״, שלא בדיוק היה לרוחך. ואת, נרתמת לעבודה במטבח ובעזרת ההכשרה המקצועית, שרכשת בבית הספר וכמובן, עם כשרון רב, מגיעה למיומנות וליעילות גבוהים מאוד בשטח הבישול ומשמשת שנים רבות מבשלת ראשית ונהנית כל-כך לקצור תשבחות על רמת הבישול ובעיקר, בחגים הגדולים: ראש השנה ופסח שהיו פרויקט מיוחד עבורך ואפשרו לך לתת ביטוי כה רחב לאהבתך בתחום ה״גסטרונומי״.

כל אותך שנים אנו פעילים בגבעטרון ונהנים כל- כך לעסוק בתחביב משותף שעם השנים הופך למקצועני ביותר. ״לפרגן״ זה לזו ובינתיים נולדים קרן וארז והאושר לא ידע גבול. אך לא פעם עלו מחשבות אולי לקחת פסק זמן מן השירה בשל תכיפות ההופעות והניתוק מן הילדים, אך בעקשנות, הצלחנו לקיים משפחה למופת לשיר, להופיע ולצאת מדי פעם עם הלהקה לחו״ל.

בשנת 1980 את מחליטה על שינוי כיוון ונכנסת להרפתקה לא קלה עבורך, לימודי הוראת מוסיקה בסמינר ״אורנים״, שלש שנים אינטנסיביות ומלחיצות מאוד, שמחזירות אותך גם ללימודי הנגינה על פסנתר שזנחת בגיל צעיר, וזה הופך לכלי עבודה ראשון במעלה עבורך לצרכי עיבודים, שירה וכו'. כל השנים את ממשיכה גם לפרוט על הגיטרה שמקומה אינו נפקד משום מסיבה או אירוע פנימי במשק, בביה״ס ובגני־הילדים, וכמובן היא גם כלי הליווי הצמוד של שנינו, עת נתבקשנו לשיר ב״דואט״ או שירת סולו.

עם סיום לימודיך את מתחילה בהוראת מוסיקה בבית הספר היסודי, וכמו בכל תחום משקיעה את כל־ כולך בעניין ומקימה מקהלת בנות בגבע, מאוחר יותר גם בבית הספר המשותף, משתתפת עמן בכנסי מקהלות וחוזרת כל פעם נלהבת וגאה על המחמאות להן זכיתן.

הנושאים המוסיקליים שהיית מכינה, במשותף עם נוגה, עבור בית הספר. שניתנה לכן הזכות להציגם גם בפני פורום מורות למוסיקה ופקחיות באיזור הצפון, אשר קבלו אישור רשמי והפכו לתכניות לימוד עבורן, כמה סיפוק היה לך מזה.

וכמובן שאינך מוותרת על הוראת נגינה בגיטרה למתחילים. בתקופה זו בה ניתקת כמעט מגע מעבודתך במטבח כמה אהבת את אירוח המשפחה, המורחבת, אחת למספר שבתות. אז, היית קוראת דרור ליצר הבישול שבך ושולפת מהשרוול בין רגע מטעמים מכל טוב.

ההשקעה בחינוך הילדים שלנו. זכור לי שלקחת לך כאתגר ללמד את ארז קריאה בגנון ואכן הילד עשה זאת, כמה רצית שיפתח עצמו בהמשך עת אובחן כילד מחונן ואיזה ״גב״ אדיר קבל ממך, אך הוא בדרכו בחר שלא להיות שונה מחבריו וגם זה התקבל כמובן, בהבנה, ללא לחץ מיוחד מצידנו.

תקופת ההריון עם גלעד היתה קשה וחלק נכבד ממנה עבר בשמירת הריון וכשנולד סוף־סוף הפרחח, כל-כך הצטערנו כשבשרו לנו שלא תוכלי ללדת עוד, אך כמובן צריך להפיק את מלוא ההנאה ממה שיש, וזה הקטן מילא את הבית אור רב. וזכה לפינוקים על פינוקים.

״הקמע של הגבעטרון״ כינויו ואכן היה מבלה איתנו כל החזרות עד סופן, בעקשנות ובעקביות, יודע את כל מילות השירים וחלק נכבד מהעיבודים הקוליים.

והנה נחתה עלינו ״מחלת הלוקמיה״, באיזו גבורה קבלת את הבשורה המרה הזאת מהרופא, היית כל- כך עניינית באותו רגע מביך ומיד החלטת לבשר להוריך על כך בעצמך, איזה כוחות נפש וכוחות פיזיים נדרשו ממך בזמן הטיפולים ה״כימוטרפיים״ והאישפוז הממושך של שלושה חודשים, כשכל טיפול מתיש ומצמק אותך יותר ויותר, אך האופטימיות שלך שהדביקה את כולנו, כולל הצוות הרפואי, שכל כך נקשר אליך, אינה נותנת לפול, היו אלה ימים קשים וארוכים של ישיבה לסרוגין לידך וחריש עמוק של הכבישים כמעט יום־יום לירושלים, בשל הרצון להיות גם לידך וגם עם הילדים ולנסות לשמור על שלמות המשפחה.

עם השיבה הביתה, מהר מאוד חזרת לעצמך ולתפקוד כמעט מלא אף שהקצב איטי יותר, שוב חזרת לפנק את כולנו בלא שנוכל קצת להמשיך ולפנק אותך, שוב חזרת לבית הספר ולהופעות הגבעטרון. לא אשכח את הופעתנו הראשונה במסיבה פנימית בגבע כשבצענו את שירה של נתנאלה "לא דברנו עוד על אהבה" שמילותיו כל־כך דברו אל הקהל ואלינו, במצבנו המיוחד, רבים בקהל וגם אנחנו הזלנו דמעה.

לאחר כ־10 חודשים שוב החלו אותן תחושות שבשרו לנו על שובה של המחלה, למרות כל הסיכונים, הבנו, לפי הרופאים, שאין ברירה אלא לעבור השתלת מח־עצם. ושוב שבית את לב הצוות הרפואי במחלקה החדשה, וכל אותם שטיפלו והכירוך בעבר, ממשיכים לפקוד את מיטתך ולדאוג ללא לאות, שוב את מגייסת את כל כוחותיך לקרב האחרון שאמור להוציאך ממחלה נוראה זו, ושוב הניתוק מן הבית והעברת ימים ולילות, ללא שינה, בעקשנות ובסבלנות, גם כשקשה מנשוא אינך מוותרת על החיוך וה״סחבקיות״ עם כל הסובבים אותך ושומרת על מוראל גבוה. וכל הזמן האמונה שנצא מכך כשידינו על העליונה. ואכן מח העצם של מיכל נקלט היטב, אך פתאום באה לה המעידה הראשונה ובעיות תפקודי כבד גרמו לך להלך על חוט דק מאוד, ולאחר שכולם נפרדו ממך קמת ויצאת ממצב שתואר על ידי רופאים רבים כ״נס״, ואת משתפרת בקצב מדהים ויוצאת לחופשה ראשונה לאחר חודש וחצי בבית החולים.

כמה אויר שאפת כאן בבית ואיזה אושר הוסב לך, אך, לרוע המזל, נסתיימה חופשה זו באקורד צורם. לאחר ששבנו לבית החולים אובחנה פגיעה קשה בריאות והועברת לטיפול נמרץ נשימתי, אך המצב היה ״סטטי״ משך מספר ימים וזה כמובן נטע תקווה. 

אולם כאשר החלה הרעה הוחלט להרדימך ולהנשימך ואת, כדרכך, קבלת זאת בהכנעה, ללא מילים אך עיניך היפות והעצובות אמרו הכל. וכשהלך מצבך והחמיר דרשתי שהילדים יבואו לראותך כי היתה איזו תחושה שאולי הזמן אוזל. ואין לך מושג כמה שמחתי שהספיקו להפרד ממך על אף שרציתי שהזיכרון האחרון ממך יהיה של חיוך ונשיקה כפי שנסתיימה כל פרידה לאחר ביקור אצלך.

באותו לילה נפרדתי ממך לעולמים כאשר נדמו קולות המכשירים סביב מיטתך, חשתי לפתע חלל עצום, ועצב גדול אך לא כעס. ועתה הותרת לי משימה למענה עלי להמשיך, ולהיות חזק, קיום המשפחה, חינוך ודוגמה לילדים. להזכיר ולזכור, לכבד את זכרך עד סוף ימי. אט־אט אני משתדל לחזור ולתפקד ביודעי שלעולם לא ישוב להיות כשהיה. ויש סדרי עדיפות שונים.

לפנות ערב פוקדים אנו את קברך, מין צורך דוחק כזה, שלא להחמיץ ולו ערב אחד במחיצתך, לדאוג לפרחים טריים וליפות את משכנך החדש, וצריך לציין בסיפוק שהילדים מתנהגים למופת, בבגרות ובהתחשבות והיחד ממשיך ומתחזק.

כל- כך מתגעגע לנוכחותך בחדר, להזיל דמעה יחד בעת צפיה באיזה רומן נוגע ללב, לראותך עם ספר הקריאה הצמוד אליך תמיד, להתלהבות שלך, הקולנית לעתים, במשחקי כדורגל או כדורסל בטלויזיה, למוסיקה הקלאסית, שהתנגנה בכל הזדמנות עד שהיית מקבלת רמז עבה ממישהו מאיתנו כי מספיק להפעם, לריח הבשמים שהיית מותירה כשובל אחריך, למבטי האהבה והקנאות האין- סופית לילדים ולי ולמגע הפיזי והרוחני.

אזכור אותך יפה, חייכנית וביישנית, חברה, אם ורעיה למופת, שותפה אמיתית לחיים, תמיד אהבתי ולעולם אוהב.

שלך לעד

                              שמעון