למאירק׳ה, רעי מילדות
כתב גדעון גלילי
ציפק׳ה וכל הבנים, הכלות, הנכדים והנכדות, קשה לי לשבת ולכתוב על חבר מילדות, חברות שנמשכה יותר משבעים שנה.
לצערי, כתבתי הרבה על חברים וחברות, שנפטרו, והפעם משהו עוצר בי לכתוב על מאירק׳ה, החבר, האב והסבא. אני עוצם עיני ומעביר במוחי את עשרות השנים, שהיינו ביחד וכל אחד עם בעיותיו, אבל תמיד שומרים אחד על השני, בלי לשאול שאלות, רק במבט-עין ושמירת מרחק מתאים.
כן, ציפק׳ה, קשה לי עם מותו של מאירק׳ה ועדין איני מעכל זאת, את העובדה, שמאירקה איננו וכבר לא אראה אותו, אבל תמיד יהיה איתי לאן שאפנה. הרבה פעמים בחיי היתה לי הרגשה, שמאירק׳ה היה אחי הבכור. רוב התחנות בדרכנו הלכתי אחריו. הן במעון בחיפה, אצל ״דודה עליזה״, ששנינו הגענו לשם מסיבות כלשהן ובילינו שם כמה שנים, ואף פעם לא שאלנו אחד את השני מה הסיבה, שהגיע למעון, וכך עד סוף הימים. למאירק׳ה היה קשה במעון, בלשון המעטה. זו היתה תקופה שהוא לא אהב אותה במיוחד והשתדל לשכוח אותה, למה? לא שואלים! כי כך היה נהוג בינינו.
בתקופה זו זוכר אני כמה טיולים, שהייתי מתלווה למאירק׳ה לבקר את סבו, שעד היום חרות בזכרוני כאיש מוצק ונמוך, פנים כהים וזקן ארוך, מסורק וגזוז, שנראה היה לי כמו אליהו הנביא. אני זוכר את הפיצוחים שהיו בבית ואיך קנאתי במאירק׳ה, שיש לו סבא, אמא ואחות. מהמעון מאירק׳ה הגיע לכתה ד׳ ועבר ל״שפיה״, ואני שנה או שנתיים אחריו. ראיתי ילד שמח, מאושר, מסודר בכל וגם שובב, וכמובן ספורטאי, שאהב לשחק בעיקר כדורגל, וכשלא היה עם מי לשחק, היה משחק מול העצים בחורשה המפורסמת של ״שפיה״. ומאירקה, כבר אז ב״שפיה״, כל דבר שעשה, עשה עד הסוף. אין חפיף אצלו וכך הוא נשאר עם האופי. לפעמים נדמה לי שהיה קשוח מדי עם עצמו ועם אחרים, או שעושים או שלא עושים וזה התבטא אצלו בכל שטח, שבו הוא נגע.
לא אעסוק בתקופת גזר, שיש בקיאים ממני בה, אבל לא קשה לי לזכור את תקופת היותנו רועי-העזים של מחנה השפייתים בחדרה. רעינו יחד את העדר בשדות ״שפיה״. התחלקנו בעבודה ובאחריות על שמירת בריאותו של העדר, והימים היפים, שבילינו ביחד בצחוקים וויכוחים וישיבה בצוותא ונגינה במפוחית- פה ובחליל.
ושוב אנחנו נפגשים בגבע, ביתנו המשותף עד עולם. כן, מאירק׳ה, כמה נהנינו מתבונת- כפיך. עשית המון בגבע, מאופניים שלושה-גלגלים, עגלות לילדים, בלי סוף תיקונים ובניית מתקנים לענפים השונים. ואני אישית, בהיותי קשור למערכת הבריאות, תמיד נענית לבקשותי וחסכת לנו זמן וכסף. וכך עבודתנו המשותפת בפלחה, עם כל השמחות והעצב, לפי היבול באותה שנה, ותיקון הכלים לעונה תוך כדי עבודה, בלי חשבון של זמן ובמסירות בלי- גבול, ובערב ישיבה בחדר-האוכל לסידור עבודה בענף ושיחה וויכוחים בענייני הענף ואתה היית שותף פעיל.
ציפק׳ה, נחמה שיש לי, לראות את החמולה הגדולה, משפחת אלוני - מחמם את הלב, כשרואים זאת.
חברך
גלילי גדעון