חמש שנים למות אברהם ארצי
כתב אורי פלג
אברהם ארצי. אדם שהיתה לי הזכות הגדולה לעבוד במחיצתו במשך 13 שנים, ״וויס״ כפי שהכל קראו לו - (להוציא את אולגה שכינתה אותו בשמו הפרטי בשפה הגרמנית) אהב את המקצוע וחי אותו. הוא נשא באחריות למשק החשמל בגבע במשך עשרות שנים. בתקופות הקשות ביותר. אצלו לא היה קיים "אי אפשר" או "קשה". גישתו היתה תמיד - מה אפשר לעשות,איך אפשר לעשות את הטוב ביותר עם מה שיש. יש לזכור שצרכי החשמלהתקדמו ורבו במשך כל השנים ומבחינה תקציבית היה מחסור גדול. לכן היה וויס מסוג החשמלאים העושים הכל בעצמם מקופסאות פח, "הסתעפות״ מפח, ועד מכשירי מדידה.
מיום בואו לארץ לא למד וויס בשום קורס מקצועי, אבל יכולתו בלימוד עצמי היתה גדולה ביותר ולא היה יום שלא הקדיש זמן לעיון בחומר מקצועי בגרמנית או אנגלית.
הודות לשליטתו הרבה במקצוע, שהיתה מוכרת גם על ידי גורמים מהחוץ, ובעיקר חברת החשמל, היה וויס בין ראשוני מקבלי הרשיונות לעסוק בחשמל, מיד לאחר שהתקבל "חוק החשמל״ בכנסת, והיה בעל רשיון - "חשמלאי ראשי" בעל שתי ספרות. (מראשוני הזכאים לתואר זה). דייקנותו הרבה בזמן, ובעבודה היו מהמפורסמות בגבע. וויס היה ער מאד לנושא הבטיחותי הכבד המוטל על העוסקים במקצוע, והצליח להקנותו לסובבים אותו, בנוסף לעוד ערכים בעבודה, הן מבחינת גישה והן מבחינה מקצועית.
וויס אהב מאד את הפסקת הקפה בעבודה, דבר שהוא לא העלה על הדעת כאפשרות שתכנס לגבע. אבל משנכנסה, קבל זאת בשמחה. הוא אהב מאד להעלות זכרונות מן העבר, בעיקר מתקופת הצבא, בשנות מלחמה העולם הראשונה כששימש כממלא מקום קצין, אבל באופן פעיל היה קצין לכל דבר ביחידת קומנדו, בעיקר בחזית האיטלקית, בשרות צבא הקיסרות האוסטרו-הונגרית. כשאני משווה את עלילות חייו לסיפורים ממקרים רבים במלחמות ישראל, הרי האחרונים מתגמדים לעומתם. אחד הדברים הוא האילוץ לכרות כמה מאצבעות רגלו הימנית בעקבות קפיאה והצורך ללכת אחר כך כל החיים רק בנעליים.
בתקופה שהיתה הרבה עבודה ברשת החשמל על העמודים, עבודה שמבחינה פיזית היתה קשה לו ביותר, לא השמיע בזמן העבודה אפילו לא תלונה אחת.
היתה לו רגישות גדולה לבעלי חיים שבאה לידי ביטוי בכלבים ובעיקר בדגי-נוי וכרגיל התפתח גם בנושא זה רק על ידי ספרות מקצועית והתכתבות, וכמובן בניה עצמית.
ככל שחולפות השנים, הערכתי גוברת לאותם אנשים, כמו וויס, שמלא כלום, בהתמדה ובעבודה קשה, בנו יסודות כה טובים בענף בו עבדו, ורק על יסוד בריא וטוב אפשר להמשיך ולבנות.
יהי זכרם של אולגה ואברהם ברוך.
אורי פלג