כרונולוגיית חיים:

 

משפחה

עודד נולד בתאריך ה- 09/05/1960, בן לציפק׳ה ומאירק׳ה אלוני אח ליורם, שמעון ושי. כאשר נולד התלבטה ציפק׳ה בשם אותו תקרא לרך הנולד השם שהוצע לה היה "יואש" שם המבטא את הייאוש על כך שנולד עוד בן במקום בת... אך ציפק׳ה שייחלה לבנה תכונות אופי אחרות, קראה לו עודד, שכן לדבריה, לידתו של עודד שמחה ועודדה אותה. הקשר של עודד והוריו היה חם וחזק. ציפק׳ה ציינה תמיד כי עודד תמיד דאג ושמר עליהם ותיפקד על תקן הבת שלא נולדה להם. תפקיד נוסף שלקח על עצמו היה להיות "שר החוץ״, זה ששומר על קשרי המשפחה המורחבת.

עם השנים ונישואי הבנים צמחה המשפחה והתרחבה ומאירק׳ה וציפק׳ה עשו להם מנהג, לכנס בביתם את השבט בכל שלישי ושבת. מפגשים אלה גיבשו וצימחו את הקשר בין האחים ובני הדודים.

חברת ילדים

ככל ילדי הקיבוץ של אותם הימים, גדל דדי בבתי-הילדים השונים, עם אותה קבוצת ילדים, אשר לוותה אותו עד כיתה י״ב ובאופן כזה או אחר, למשך כל חייו. עם קבוצה זו חווה תהליכי חיברות לחיים: חברויות, כעסים, שמחות, ריבים ואהבות. עודד היה אדם משמעותי מאוד עבור חבריו. מגיל צעיר התבלט כאחראי, נבון, מסודר ומאורגן להפליא, כריזמטי, תלמיד טוב. תמיד עשה מה שצריך מעולם לא מרד במוסכמות ובמבוגרים סביבו. הוא היה חבר טוב, אהב טיולים ומסיבות, צפייה באירועי ספורט וכן, בשל היותו ספורטאי מצטיין, לקח חלק בתחומי ספורט שונים: טניס, כדורסל קארטה וכדורגל.

הכרות עם איימי

עודד היה חביב על בנות רבות, אך ליבו נפתח באופן משמעותי ורציני לאיימי, אשר הגיעה לגבע כמתנדבת בשנת 1978. עודד היה אז בכיתה י"ב ואיימי, שסיימה את לימודי התיכון, הגיעה לאתנחתא קצרה, לביקור בישראל לפני כניסתה ללימודים באוניברסיטה. ההתאהבות הייתה חזקה, סוחפת ורצינית ובמשך 5 שנים התנהלה על פני גבולות, צבא, לימודים באוניברסיטה, ביקורים קצרים בישראל וימים.. עד לנישואיהם בשנת 1982.

צבא

בנובמבר 1978, התגייס דדי לצבא ושירת בסיירת מטכ״ל כל תכונותיו באו לידי ביטוי בארגון, נאמנות, תבונה תבונת כפיים, יכולת להתאים עצמו לכל מיני מצבים, נחישות ואופטימיות בכל מצב. האנשים אותם פגש בצבא הפכו לחברים לחיים. חברות נפש שליוותה אותו לכל אורך חייו.

חיים לאחר הצבא

לאחר שירותו הצבאי, נסע עודד לארה״ב כדי להתאחד עם איימי אהובתו. בארה״ב חי ועבד במשך מספר חודשים ונישא לאיימי.

החזרה לישראל ולגבע הייתה מובנת מאליה. עודד ואיימי השתלבו בחיים בגבעה והחלו בהקמת המשפחה. בשנת 1985 נולדה ניצן ובשנת 1991 נולד יונתן. לאחר לידתו של יונתן יצא דדי ללימודי הנדסאי וצמח בהנהלת המחלקות במפעל 'בקרה', במקביל המשיך להשקיע בענפי הספורט שכה אהב - כדורגל וטניס וכן, החל לפתח את תחביב גידול התוכים שהפך עם השנים למרכז גידול הנושא עמו פרסים והתמקצעות - כי אצל עודד אין אמצע זה או שעושים משהו עד הסוף או שבכלל לא...

בשנת 1996 נולדו לשמחת המשפחה התאומים עומר ורותם ובכך השלימו את ההרכב המשפחתי. בצד המשפחה הגדלה והצומחת לתפארת, לא פסק עודד מלעסוק בתחביביו וכן להיות מעורב מאוד בעבודתו ב"בבקרה" ובנעשה בגבע, הן כחבר בוועדות, הן כפעיל באירועי תרבות והן מבחינה חברתית. המחלה אשר תקפה אותו, הגיעה בשקט והתיישבה לה, מציקה ולא מניחה. לקח מספר שנים עד שהתברר במה דברים אמורים. עודד, נחוש והחלטי לא לוותר ולא להיכנע, השתדל עד היום האחרון להילחם במחלה, נחוש לבצע את המטלות אותן הציב לעצמו, נחוש ללוות את יקיריו במעשיהם, לייעץ ולהיות שותף בגדילתם ובהתבגרותם של ילדיו האהובים.

למרות שעם השנים הסתגר יותר ויותר בביתו, המשיך להיות אדם מרכזי ומשמעותי למשפחתו וחבריו הקרובים ולמתבונן מן הצד סביבת ביתו, הגינות, חוות התוכים, הכלבים, המשיכו לשדר עסקים כרגיל אך העסקים לא היו כרגיל הגוף נפרד לאט, לאט מיכולותיו. במפגשים עמו תמיד שמר על חיוך על סקרנות והתעניינות בחיי חבריו וילדיהם, בנעשה בארץ, בגבע ובסביבה. עד שלא יכול יותר...