דדלה' אח יקר!

כתב שמעון

 

הימים נוקפים להם והלב ממאן להפנים ולהסתגל לכך שאינך עוד עמנו. היית הינוקא שבינינו ואני זוכר בערגה את היום בו התבשרנו על לידתך ואני אז בן עשר ואין גבול לאושר שהציף אןתנו. שמך ניתן לך על מנת לעודד את הורינו ולא להתייאש מלהביא בת למשפחה ובעקבות לידתך גם שונה שם המשפחה ל׳׳אלוני". היית בן הזקונים וככזה דומני גם הקשר עם ההורים היה כל השנים קרוב והדוק יותר היית ילד שובב וחינני ככל בני גילך ועם השנים התמסרת מאד לעולם הספורט על גווניו השונים לצד הלימודים שאף לרגע לא זנחת והפכת לעלם שרירי ויפה תואר.

טבעי היה שהיית קרוב יותר לשי בשל פער השנים הגדול יותר מיורם וממני. בצבא בחרת כמובן באתגר הקשה ביותר ויכולת לו (ברור) ואין ספק שגאוות המשפחה הרקיעה לשמיים. הרומן שנרקם לו עם איימי והאושר הגדול מובילים להקמת המשפחה שהייתה כל עולמך לצד ההתמסרות לאהבת החיות והספורט וכמובן, העבודה כשבכל מורגשת טביעת אצבעותיה של הפדנטיות הבלתי מתפשרת שלך שעוברת כחוט השני לאורך כל חייך השנים עוברות להן ואנו מתבגרים איתן, שמחות לצד עצב והנה אנו מתיתמים מהורינו ואתה מקבל עלייך את הטיפוח המסור של קבריהם בשקידה ובנאמנות, מקפיד על כל שיח וצמח שיהיו במקום המיועד להם.

ומשמש גם כשר החוץ השומר על קשר עם מעגלי המשפחה והמכרים שלא בגבע. דדלה' לאלוהים פתרונים באשר לגורלנו ורק הוא ודאי יודע מדוע דווקא בך כרסמה המחלה הנוראה הזאת שאפילו איש שרירים כמוך לא יכל לה, אך התמודדותך איתה מעוררת הערצה גדולה לצד הרתמות איימי והילדים ושי שהיה נכון לכל עזרה שרק נדרשה לך במצבך לא שקעת בצחתיך וידעת לתת תשומת לב לכל אחד מאיתנו ולהרים טלפון ולהתעניין בכל גם אם השיחה בכלל ובפרט בטלפון הייתה לך קשה ביותר.

בימיך האחרונים שהיתי בחו"ל וכמה דקות לאחר שובי הביתה התבשרתי על פטירתך ואף שהייתי מודע למצבך ההלם היה גדול לשמחתי זכיתי לפחות להיפרד ממך ולנשקך על מצחך בפעם האחרונה אף כי אין נחמה. היה שלום אח יקר אהוב ואציל.

מתגעגע

שמעון