לזכרו של עודד אלוני  / שלומי                                                   

ערב שבועות תשע"ב

 

הוא לא עלה בסערה השמימה כפי שמישהו הולך מאיתנו בגיל צעיר, אלא, בקול דממה דקה. לא בהפתעה, כי אם מתוך תהליך מיוסר וארוך ולמרות זאת נתפסתי לא מוכן, כשכל התמונה מסתדרת; אך לב אוהב, יש לו מהלכים משלו .

זה עניין מחייב לכתוב על עודד, אין מקום לזיופים, יש מקום להיות זהיר, מדוד ומדויק. כמו כן יש דברים שהם בתחום הפרטי, אישי ולא אוכל לקבל רשות או לקחת על עצמי לפרסם ללא ידיעה שהיה מסכים לכך. אך לאחר שיישרנו את המסילות אפשר לנוע קדימה ולכתוב לכבודו.

למעשה הכרתי את עודד בסנור (למעט הגיבוש) בשלב בו עוד לא חילקו אותנו לפלוגות הצנחנים. התקשורת הייתה מיידית ושיחה קצרה העלתה שלשנינו חברות מארה"ב שהגיעו באותו זמן עם משלחות נער,לשתיהן קוראים איימי ושתיהן שבו למולדתן עם גיוסנו. כך גם עלה ששנינו קיבוצניקים שאוכלים כשר (בסגנון עדות הקבוץ). מאז הצטברו היחסים ונבנו מאירועים רבים שחווינו ביחד. נוצרו שפה וקודים ששייכים לנו ואין לי דרך  לתאר את זה במילים במסגרת זאת, אך זה החזיק תמיד וללא מורדות.

כמה מילים על אופיו של עודד מזווית המבט שלי. הוא ידע למזג ערכים סותרים ולמצוא שבילים ודרכי ביניים. מצד אחד אמיץ ובעל חוזק נפשי מפליא ומהצד השני רגיש בצורה נדירה. הוא תמיד הרגיש אותי וידע שאני יודע זאת, היו לו אבחנות מדויקות באשר לאנשים, לחזקותיהם וחולשותיהם. אך לשבחו אומר שהוא מעולם לא ניצל זאת לרעה הוא תמיד כיבד. מצד אחד התעניין באנשים וידע עליהם הרבה פרטים, אך מצד שני, וכמה זה נדיר, זה לא חצה קווים לרכילות.

הוא היה, כפי שכולם הכירו, מדויק מאוד כמעט ללא פשרות. אך זה היה בעיקר לעצמו ולקרובים. יחד עם זה הוא ידע להעריך מאמצים וידע איפה לא להקצין ביקורת ולהרוס. יכולתי לסמוך עליו בכל מצב. למרות שהיה תחרותי מאוד, לא ידוע לי שעשה לו אויבים, הוא היה זקוף וגאה ובאותו זמן צנוע וענו לדוגמא.

התקופה האחרונה של המחלה הביאה את היחסים ונושאי השיחה (שהתנהלו, כידוע, בכבדות) למחוזות שלא היו מוכרים לי, אך אלוני ידע להוביל אליהם בצורה בטוחה וזהירה כדרכו. ידענו רגעים קשים ושמחים שאולי לא חשבתי ולא דמיינתי שיהיה להם מקום אי פעם. אני יודע שלא היה מסכים שאפרט אך הדברים חקוקים וברורים ואני שמח שזכיתי.

בפרשת "בראשית" נכתב: "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום". ופרשו חכמים שהפסוק יכול לתאר מצב נפשי בו ניכרות חולשותיו של אדם אשר תוהה- על אלוקיו (חסר כיוון), בוהה- בעצמו(הסתכלות ללא תנועה נפשית), ובינו ובין חבריו שרוי חושך המפריד ומנכר. כאשר נתפרש, עלינו כבני אדם ובכלל לעשות בכל יכולתנו כדי לדחות את החולשות הללו ע"י חזקות. ואולי זה עיקר מלחמתו של אדם בחייו. אלוני, בדרכו כלוחם השיג הישגים לתפארת במלחמתו זאת.

לזיכרונך המפואר יש ויהיה חלק גדול ואהוב  מתמונת חיי לתמיד. כמאמר  רחל המשוררת על קיר חדר הזיכרון ביחידה :

מתי  - 

הם רק הם נותרו לי, רק בהם בלבד / לא ינעץ המוות סכינו החד.

במפנה הדרך, בערוב היום / יקיפוני חרש, ילווני דום.

ברית אמת היא לנו, קשר לא נפרד / רק אשר אבדתי,  קנייני לעד.