אורה
כתבה לילי
לא פשוט בשבילי, אורה, לעמוד כאן במעמד העצוב והמכובד הזה, ולהגיד מילים עליך, על מי היית, בעיניים שלי.
התהפוכות המוזרות של החיים הפגישו בינינו לפני יותר מ-40 שנה, את, אישה ששורשיה עמוקים באדמההזו, ואני, נערה צעירה שעלתה לבדה לארץ לבנות לה חיים חדשים.
סדרנית העבודה שיבצה אותי לעבוד בגן גדול וכך הכרנו אחת את השנייה.
הזמנת אותי לשתות קפה של אחר הצהריים בחדר שלכם ומאז הפכתי לבת המאומצת של משפחת אפרתי.
לא יודעת למה בחרת בי, אבל כל השנים חשבתי שבין הנקודות שעמדו לזכותי הייתה העובדה שהייתי עובדת חרוצה, כי העבודה עבורך, אורה, הייתה לערך עליון .
המשכנו בחיינו, את ואני, במקום המופלא הזה ואני שפתחתם בפני את דלת ביתכם, למדתי מהמפגש אתכם על אהבת הארץ הזאת, על מסירות אין קץ לקיבוץ ולעקרונות שלו .
ראיתי אתכם בימים של אור ושמחה אך גם בימים של חושך ועצב.
אורה, לעולם אזכור איך נשאת את המטלות שהחיים זימנו לך באיפוק, צניעות ואצילות.
כשניר נהרג במלחמה הארורה ההיא נצמדת למיכה ובחרת להמשיך בחיים.
הבנות, הקיבוץ, העבודה, מילאו את חייך ומה שהיה לך על הלב לא תמיד נראה מבחוץ.
מיכה, אותו כל כך אהבת והערכת הלך לעולמו, הוא נקבר בבית הקברות היפה הזה בו קברתם גם את ניר. ואת המשכת בחיים אישה קטנה – גדולה.
כשנפגשנו נהגת לספר לי בגאווה על נוגה טלי ודפנה, וכמה הנכדים מוצלחים ומה הם לומדים ושיש כבר נינים.
דיברנו המון על כל מה שיש ורק מעט על מה שחסר והלך ואיננו.
אני הסתכלתי עליך וידעתי שעומדת מולי גיבורה אמתית, כי אין בעולם אובדן קשה יותר מאובדן של ילד להוריו.
באתי להיפרד ממך לפני שבועיים, לרגע קטן פתחת את העיניים ואמרת בקול חלש: "מה, באתם מאילת?".
ומכיוון שידעתי שלא אראה אותך יותר הרשתי לעצמי לנשק את ידך, כמו שעושים במקומות אחרים שרוצים להביע הערכה כבוד ואהבה.
יש אנשים, אורה, שנזכור אותם בגלל הרעש שהם עושים. אותך, אורה, אזכור תמיד בגלל השקט האצילי ורב העוצמה שלך.
יהי זכרך ברוך
לילי אורן