הנצחה בקבוצת גבע

לאבא אלי

אנשים של אדמה באים מהאדמה.

אנשים של אדמה דוברים את שפת האדמה.

אנשים של אדמה בגדיהם, בגדי האדמה.

אנשים של אדמה יודעים את כמות המשקעים, ואת כיווני הרוח.

אנשים של אדמה אוהבים לטייל, אבל הכי אוהבים את ביתם.

אנשים של אדמה מכירים בשם את חיות השדה, ועופות השמיים.

אנשים של אדמה מתייצבים ועושים בלי לשאול שאלות.

אנשים של אדמה יציבים על רגליהם שמחוברות לאדמה.

אנשים של אדמה קמים מוקדם בבוקר לעבוד, תמיד.

אנשים של אדמה אוהבים ספורט, במיוחד אתלטיקה קלה.

אנשים של אדמה יודעים להדליק אש, לרוב עם גפרורים.

אנשים של אדמה מכירים את כל דרכי המדבר וההרים.

אנשים של אדמה מדי פעם הולכים, כמעט תמיד חוזרים.

אנשים של אדמה באים מהאדמה וגם חוזרים אליה.

תנוח על משכבך בשלום אבא.   

עודד

תולדות חיים

ביום חורף, לפני 80 שנה, נולד בן בכור לטובה וישראל איגליצקי. שמו נקרא אליהו, על שם סבו שלא זכה לעלות לארץ ולהכיר את נכדיו.

המשפחה הצעירה השתתפה בייסוד קיבוץ צעיר, גזר, ושם גם נולדו האחים של אלי - רחלי ואסף. מאוחר יותר הוחלף שם המשפחה לאורן. כשאלי היה כבן 16 שנים התפרקה קבוצת גזר, והמשפחה עברה לגבע.

כאן אלי התבגר, סיים בית ספר, התגייס לצבא, הקים עם יונה משפחה וגיבש תכונות ותחביבים שליוו אותו שנים רבות.

• סייר. איש ידיעת הארץ. תנו לו מפה, מצפן ומימייה - ויתמצא בכל מקום שאליו יגיע. אלוף במציאת מסלולים לטיולים של משפחתנו, ואחרי שסיים לימודי ידיעת הארץ - היה במשך שנים רבות מדריך טיולי משפחות בגבע. גידל דורות של אוהבי לכת, אוהבי הארץ ושביליה.

• חקלאי בנשמתו. איש עבודה. איש הגנת הצומח. מומחה שאין דוגמתו בהכרת המזיקים השונים והדרכים להדברתם. רוכב במרומי הקטפות לדורותיהן לאורך שורות ארוכות של כותנה מלבינה ואוסף את היבול הצמרירי.

• צפר. ידיד לציפורי הארץ למיניהן. מתמצא במועדי בואן ועזיבתן. מקומות הקינון שלהן והקולות האופייניים למינים השונים. בשנות ה-80 אירח וטיפח צפרים (ילדים מהארץ ומבוגרים מארצות שונות) שעקבו ותיעדו את נדידת העופות למיניהם, בתחנה שהקים למטרה זו על גג בית אתקין. ילדים אלה הפכו לבכירי הצפרים בישראל של היום.

• בעל חוש הומור מיוחד, המשתפר עם חלוף השנים. חסר סבלנות ל"בטלנים" וברברנים" כלשונו.

• איש משפחה אוהב ומסור. עיצב את בילויי המשפחה לפי תחביביו - דיג בבריכות הדגים, פינג פונג ורכיבת אופניים עם הגדולים, צפרות והכרת חרקים, זוחלי ושרצים למיניהם. טיפוח אוסף מדי-חום מרשים, שכל מי שנסע לחו"ל קיבל הנחיה להביא דוגמה.

55 שנים יחד לא הולכות ברגל. אנחנו - דווקא כן.

השלמנו זה את זו. והייתי יד ימינך ככל שרצית (ואולי קצת יותר) - בטיולי המשפחות; בדבקות במדידת הגשם שקטע בצורת ארוכה לכבודך אתמול; בטיפול בגינת ביתנו האהובה.

ממך למדתי לאהוב את נופי הארץ. להתברבר בדרכים לא מוכרות - אתה על ההגה ואני על המפות. לבקר בתאריכים ידועים מראש פרחים באתריהם וציפורים נודדות במקומותיהן.

הוויכוחים שלנו על ה"איך" גם כשהסכמנו על ה"מה" הפכו לנושא לבדיחות של הנכדים.

נוח בשלום באדמת גבע שאהבת. תמיד נזכור בחיוך את אמירותיך "אדמה זה לא לכלוך" ו"אין דבר כזה יותר מדי גשם".

אוהבת, יונה

אלי

לפני שבועיים חגגנו לך יום הולדת 80 ואתה היית המאושר באדם.

דיברת, העלית זיכרונות מימים רחוקים ורצית שנשיר אתך ניגון שרק אתה הכרת.

והיום עומדים כאן אנחנו בדרכך האחרונה.

אחי הבוגר, נולדת 8 שנים פחות 8 ימים לפני, מבניה הראשונים של קבוצת גזר.

אימא קראה לך אליהו על שם אביה שנפטר בפולין ממחלה בהיותה ילדה. 

כשנולדתי אתה בחרת את שמי, אסף, והקפדת לקרוא לי כך תמיד.

בשנת 1961 קבוצת גזר התפרקה ואתה נער צעיר שלקח את המשבר ללב וסרב להשלים איתו.

מה שהוביל אותך לאחר השחרור מהצבא לחזור לגזר לשנת שרות מאוחרת.

בגזר הכרת נערה צעירה מכפר הנשיא, את יונה, שבאה גם היא לשנת שרות ואיתה הקמת לאחר מכן את משפחתך, ילדים ונכדים לרוב.

עבודת האדמה הייתה עיסוקך העיקרי רוב ימי חייך הבוגרים.

נתן זך כתב על "עץ השדה"

כי האדם עץ השדה

כמו האדם גם העץ צומח

כמו העץ האדם נגדע

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה

כמו עץ השדה

אלי, לא היית איש של מילים, אולי כמו עץ השדה, גדלת ורכשת ידע עצום בכל דבר שעסקת בו .

אני זוכר אותך יוצא עם שחר לשדות הכותנה לחפש חרקים וזחלים כדי לקבוע מתי יש לרסס.

אתה הוא זה שלימד אותי לעבוד על קטפת הכותנה והייתי מחליף אותך במשמרת ערב בעונת הקטיף.

ירשת מאימא את אהבת הארץ. הכרת את הצומח והציפורים בכל עונות השנה.

היית שותף לחוג ידיעת הארץ שהוביל אותך לאורכה ולרוחבה של הארץ.

הובלת במשך שנים את טיולי השבת של גבע ותמיד ידעת להעניק מהידע שלך בכל נושא.

בשנים האחרונות, כשנפגשנו או דיברנו בטלפון, קראתי לך בשמך המלא, אליהו, כראוי לאח בוגר.

היית איש טוב לב, איש מעשה בעל נשמה טהורה ואני בטוח שדרכך למרומים תהייה סוגה בשושנים.

ולכם הנכדים, שאלי כה אהב, אם תרצו סבא שיעמוד לצדכם לעצה ועזרה אני כאן בשבילכם.

אסף

 יש דברים שפשוט יודעים. בדרך כלל העולם שמעבר נשגב ממני לגמרי, אבל אני בטוחה שהמבול אתמול התחיל לרדת אחרי התרחשות בערך כזאת:

סבא עלה למעלה, הסתכל על השדות הזרועים בגבע - ופתח את השיבר.

מהיכרותי איתו, אני פשוט לא רואה הסבר יותר הולם. כי אלי אורן - סבא שלי - היה אדם של מעשים. כשהוא הבטיח לעשות משהו - הוא קיים. לאן שאמר שיגיע - הגיע.

סבא תמיד בנה והרכיב ותכנן, זרע ושתל והשקה. אפה, כבש ירקות ומסק זיתים. תמיד השם שלו הגיע עם פועל כלשהו מייד אחריו.

ולמרות שסבא היה איש של מעשים, הוא גם ידע להשתמש במילים היטב. סיפר בדיחות וסיפורים, בדה מעשיות קסומות לאוזני נכדים שרצו סיפור לפני השינה וגם ידע לספר מה היה פה פעם - מזמן - בכל פיסת ארץ בין החרמון לאילת, וכנראה גם מעבר.

והכל תמיד באדיבות, סבלנות והומור. כמעט 23 שנה היינו יחד על הכדור הזה, סבא ואני, ומעולם אני לא זוכרת שראיתי אותו כועס.

עצוב לי מאוד שכבר אין לי סבא-בונה, או סבא-שותל או סבא-מוסק, אבל אלי אורן יהיה תמיד סבא-שלי, ועל כך אין בת מזל ממני.

מיה

אלי חבר יקר מאד

זכינו להכיר אחד את השני באופן משמעותי דרך מקום העבודה. שנינו היינו גד"שניקים, אלי בגבע כמובן ואני בחפציבה. גידול הכותנה בימים ההם היה מרכזי מאד ושנינו אהבנו והתמחינו בו. הקשר בינינו התחזק סביב קשיים של שנינו במקום העבודה וכך גילינו את האכפתיות העצומה והתמיכה ההדדית ללא תנאים שהעמיקו מאד את הקשר. ואכן בהדרגה זכיתי להכיר את אלי יותר טוב. אלי היה עניו ולא הבליט את עצמו כלפי חוץ. אני יכול לומר שאלי היה והוא נשמה גבוהה שבאה לעולם בלבוש צנוע, ובשביל להכיר במגוון איכויותיו היה צריך להעמיק מבט. ואכן זכיתי להכירו במלואו. אלי חקלאי בעל ידע עצום עם הסתכלות ועשייה מדוייקים ויעילים. אלי כאיש הטיולים האולטימטיבי, המדריך בהא הידיעה. מלא ידע, אהבת הטבע והארץ. צפר מצטיין ואלוף גם בתחום צמחים ופרחים. טיילנו המון ביחד, כולל הליכות בהרבה מקומות, עם פינה חמה מאד בלב לגלבוע. בתחומים אלה הייתי תלמיד בר מזל שלמד בשקיקה מרבו. אכן זכיתי גם זכיתי ללמוד המון. ומעל הכל אלי היה איש משפחה למופת. כמה סבלנות, אהבה ונתינה גילה כלפי משפחתו הענפה. כתבתי מעט מהגודש העצום של הווייתו של אלי. מעט מנקודות המפגש שלנו. והעיקר, אני מלא הערכה והכרת תודה על שזכיתי להיות חבר אמיתי לאלי...

אהבה לך יונה ולכל המשפחה.

דן וסרמן