מיכה מובא למנוחת עולמים

כתב דוד שטנר

 

כאן, על אדמה זו, פסע מיכה את צעדיו הראשונים. מן האדמה בא ואל האדמה הוא שב. כאן גדל ובגר, כאן הקים משפחה ולכאן הוא מובא היום.

הרבה מעשים טובים היו למיכה וקולותיהם של המעשים עולים גם היום, קוראים ומביטים בפנינו כאומרים: מיכה הוא שלנו.

מיכה הוא שלנו - נאמר על אדם שעבד שנים ארוכות וטובות בפלחה ובלול, ברפת, בשקדיה ובמפעל בקרה. בכולם חרש וקצר, האכיל וחלב ואסף יבול וחרושת. במחשבה תחילה עבד, במקצועיות נרכשת פעל, כזו שתגדיל את היבול. עוד דונם, עוד טון פרי, עוד תוצרת לגבע.

מיכה הוא שלנו - קובע הזיכרון האישי והלאומי, זה הניבט מתמונות אחיו מוטה ומתמונת ניר בנו זכרם לברכה, שנפלו במלחמת השחרור ובמלחמת יום-הכיפורים. לוחמי החזית והקו הראשון מביטים אליו בביתו והם מחייכים ומלווים אותו (ואותנו) בזיכרון ארוך ונמשך.

מיכה הוא של התפקידים הרבים שהיו לו בגבע, בהיקף ובמגוון רחב ונמשך עשרות בשנים. לא איש כמוהו ישקע בדכדוך לאחר כל המכות שספג. ידו תהיה בכל עשייה. כל מה שקשור למילים ״ריכוז״, ״ועדה״, ״ניהול״ - קשור למיכה. כולם היו לתוכן חייו. מריכוז ענף לריכוז משק ולניהול קופות גמל. לכולם נתן מרוחו ומשכלו. לאחר מילוי תפקיד זה ואחר, נכונו לו עוד כמה משימות שיש לבצע למען גבע. לפעמים היו אלה תפקידים שמילא במקביל, כי צריך לבנות בסיס כלכלי רחב ואיתן ולשנים רבות.

מיכה הוא שלנו אומרת המשפחה הפרטית, אורה ונגה וטלי ודפנה, החתנים ומנין הנכדים, כשזכר ניר האהוב שורה אצל כולם. בכל אירוע, בכל חתונה ולידת נכד ונכדה, מיכה הוא של המשפחה.

מיכה הוא של תושבי חבל לכיש, איתם חי ועבד עם משפחתו לאחר שנענה לקריאת בן-גוריון. בן הקבוצה שעבד עם לובה אליאב ואחרים במשימה חלוצית, הוא שייך אליהם, לחברים בלכיש.

מיכה הוא שלנו, הוסיפו אנשי איחוד הקבוצות והקיבוצים, אנשי המרכז החקלאי, אנשי הסוכנות ואנשי אגודת-המים באזורנו. לכולם תרם מיכולת עבודתו ומדבקותו במטרה.

מיכה הוא גם של הפוליטיקה בארץ ובחברה, בה התעניין ואף ניסה להשתלב בה בעתות מלחמה ובעתות שלום.

מיכה הוא של החברים הרבים ששאלו ודרשו בשלומו בימי מחלתו ואף ביקרוהו ובצאתם כיסה הצל את פניהם מדאגתם לחייו.

מיכה הוא של כולם: של המשפחה ושל אנשי גבע, של החברים הרבים כאן ובארץ.

בכל מקום הוא נהג באותה דרך, בנסחו את דבריו היטב ובהביאו נתונים, מסקנות והערכות לביסוס דעתו. לא היו אלה חיים קלים, לפעמים היה ההפך מזה, מעורר מחלוקת ואף תרעומת. אך מיכה ניסה תמיד לשכנע ולהסביר בהגיונו הפנימי את דעתו.

מנהג יהודי נאה הוא לבקש את סליחת הנפטר על עלבון שעלבנו בו בחייו, על קוצר רוחנו אליו, על הטלת דופי בו.

אין ראוי ממיכה לעשות כן ואף אני מבקש בשעת נעילה זו, לומר זאת בקול צלול ובהיר: בשם חבריו וידידיו ומשפחתו של אדם ברוך-כשרון ומלוא מעשים זה, נתפלל שכל אותה עשייה רבה וההערכה האמיתית שרוחשים למיכה, הם שישארו בזיכרון. כל היתר ימחק כלא היה. כך נאה ולא אחרת.

כאן, על אדמה זו, פסע מיכה את צעדיו הראשונים. מן האדמה בא ואל האדמה הוא שב.

חותמו קבוע בגבע ובמקומות שעבד בהם.

מעשיו ודמותו יהיו לזיכרון למשפחתו ולידידיו הרבים.

לאחר כל חיי המעש ימצא מיכה מנוחה נכונה כאן, ליד בני משפחתו, מתחת לעצי האורן שבפאתי גבע.

                                      דוד שטנר