פרידה מאורי
כתב נחמן
להפרד מאורי - זה כמו להפרד מעצמך, כי אנחנו שנינו מאותו הכפר... אותם השמיים נשקפו לעינינו לראשונה.
אותם ההרים העוטרים את הגבעה שלנו מכל עבריה, מקרוב ומרחוק. אותה השמש החזקה והקופחת בימות הקיץ הלוהטים.
אותה האדמה הלוהטת תחת רגליים יחפות, או זו השוקעת, כבדה, בוצית ורטובה בימות חורף ארוכים ומתמשכים.
אותם רעשי הוואדי הזורם - שוטף ממטרות סוחפים.
ואותם מראות-שתיה של צעדים ראשונים של ישוב צומח, גדל, על אנשיו, בנייניו, מכונותיו וכל הוויתו.
אותן דמויות מלוות של אבות וחברים, ואותן אגדות-המקום, שאהב אורי כל-כך.
מיטה ליד מיטה בחדר הילדים בבית א׳ ובצריפי-הרכבת.
כסא ליד כסא - ליד שולחן הלימודים בבית-הספר.
עקב בצד עקב - בטיולים בשבילי הארץ ומשעוליה.
כתף אל כתף - במסדרי אימונים ותרגילי ביטחון למיניהם,
ואח"כ - ראש אל ראש ולב אל לב בעת דיונים וישיבות ושיקולים ולבטים, הקשורים
בעמנו, חיינו ועולמנו: להחליט, לבנות, לקדם.
כעמוד-האש דמותו של אבא, אהרון אתקין, האיש הגדול, הסלע האיתן, שהפך לסמל - שכולו כשם תפקידו: בטחון!
וכשנפל אתקין על משמרתו בשליחותו - כאילו הותיר צוואה לבניו: לכו בעקבותי! וכך, בדרכו זו, נפל גם הבן והאח דויד, יקירנו איש יוטבתה, במלחמת יום הכיפורים.
ואורי - צומח וגדל ומתפתח: בעבודה - ובבטחון - בגבע, בפתח-תקווה - בצה"ל - ובשליחויות: בצרפת למחנות העקורים, שלאחר השואה, וב"איחוד" - בבטחון, ובאחד משיאי השליחות, שהיה עבורו אולי פסגת צמיחתו: ל"הבונים" בדרום אפריקה. באנגלית הרצוצה שלו, שמיררה את חייו בכתות ביה"ס - הוא מצליח בכח אישיותו להתקשר לנוער היהודי המשכיל וגם למנהיגות היהודית-הציונית ולהיות עבורם סמכות אמיתית.
והעיקר - סגולת שמירת-הקשרים עם יזרעאל ועם צורעה ועם יחידים רבים - כך שנים על שנים.
עם אורי הנער, בחברת-הילדים ובביה"ס הקטן שבגבע, רגישות גדולה לצדק היתה בו. "פילנטרופ אקטיבי" - קראנו לו. כי כזה היה אז וכזה נשאר עד הסוף. אכפתיות אנושית, רגישות למצבו של אדם.
מצוות "ביקור-חולים", שהיו נוהגים אורי ורחל לקיים באדיקות מופלגת - היתה רק פועל יוצא מתכונת האנושיות שבו.
מאמו שרה, זכרונה לברכה, ירש את הגישה הפשוטה, הישירה, החמה, יוצרת האמון לאנשים.
וסקרנות בלי סוף. כל מה שלא הספיק ללמוד בצורה מסודרת, רצה להשיג ע"י קריאה ולימוד בערוב ימיו: ספרים וחוברות, השתתפות בחוגי-לימוד והרצאות - כשהעיקר: לדעת, להבין, לחיות את הדברים בכל משמעותם. ותמיד - התביעה לתיקון, לשיפור, לקידום. ותמיד - הקובלנה כי אין העניינים "זזים" מספיק!... ותמיד - הצער על גילויים של חולשה ושל סטייה ושל אי-יושר...
עד יומו האחרון - האמין שיתגבר. לא נתן ליאוש לשלוט בו. נאבק ולא ויתר. בכל התעניין - ולא פסק! עד שפסק.
ועם רחל, בדרך הנפלאה, שבה ליוותה אותו והיתה שותפה לו תמיד ובעיקר בשנים האחרונות והקשות האלה, תמיד יחד, נעזרים זה בזה ומקיימים את הקשרים הענפים במשפחה, עם חברים בגבע ועם עשרות ומאות ידידים - עד הסוף ממש.
רחל, הלוואי ויימצאו בך הכחות להמשך החיים, כפי שהיה רוצה אורי.
שלום לך, אורי, ועד שנפגש, נזכור אותך תמיד בהוקרה ובחום כחבר, כידיד ורע-אח.
היה שלום!
נחמן