אורלה

כתב גדעון גלילי

 

אתה עם כח הרצון להמשיך לחיות אתנו, והאמונה, שתוכל להתגבר.

מאין לקחת כחות הנפש והכח הפיזי להאמין, שאתה תנצח בקרב.

הייתי מלא התפעלות מהדרך בה ניהלת את המאבק העיקש.

במפגש, עם החברים, אתה היית אופטימי. לצערי הרב, לא הצלחת במלחמה זו.  

אורי, כבר לא נראה אותך רץ בחצר, אם לעבודה או לחדר האוכל, או למפגש, או לנסיעה - הכל בריצה, שמא לא תספיק. 

ואורי הדאגן. בכל אשר עשית, הן בדאגה למשפחה הקרובה והרחוקה ובכל תפקיד שמילאת, תמיד שאפת שהכל ידפוק יותר מ-100%.

ואתה תמיד היית פעיל ופעלת בועדות שונות והכל מתוך הכרה לתרום למען החברה בכל השטחים, וכל זאת מתוך שייכות לבית.

ואורי הסקרן והחקרן. רצית לדעת הרבה בהרבה שטחים: מוזיקה, הסטוריה, ספורט וגם טיולים. אהבת לשתף אחרים בחוויות שלך בכל שטח שבו עסקת.

זוכרני התקופה שהיית מלווה טיולי קשישים כמאבטח. אהבת מאד לטייל, לראות מקומות חדשים ואנשים חדשים. תמיד חזרת עם חוויות ושמח שנסעת לטיול. 

רחל ואורי ידעו לשמור על קשר משפחתי, וקשר עם חברים. ממפגשים שהיו להם, ראיתי כמה היו באים אליהם ובאיזו אהבה קבלו את כולם. והנסיעות לקרובי המשפחה והחברים, כל נסיעה עשו באהבה גדולה ועם כל הלב.

כמה תחסר לי, אורי השובב, לראות עיניך הגדולות והבולשות ומלאות השמחה, הן להשמיע בדיחה או לשמוע בדיחות.

היית איש חברה, אהבת לשבת עם חברים לשמוע ולהשמיע.

לרחל והבנות, במה אנחם אתכן?

נתנחם בזכרנו את אורי, שדאג למשפחה ולבית חם, וכן תרומתו לביתו הקיבוצי.

חברך

             גלילי גדעון