ישי עוזריישי עוזרי

בן רחל ואברהם עוזרי

נולד בתימן  2.02.1938

עלה לארץ

נטמן בגבע  13.03.2020

י"ז אדר תש"פ

 

אבא יקר שלנו,

כתבה חגית

מאז שנפרדת מאיתנו, אני מנסה לחבר את הזיכרונות, המחשבות, הרגשות והתחושות שמציפות אותי... בכדי לנסות ולו במעט, לתאר את האדם המופלא שהיית.

מחפשת את המילים, אך הכל מתערבב...

הגעת לגבע - ילד צעיר, ללא משפחה, לבד בעולם. כנראה שכבר אז, כילד, בחרת להיות "מהטובים ביותר" – רצית אהבה.

וכך, סללת את דרכך בחיים, כמדריך בתנועת נוער, כקצין בצבא, בליווי חבורת נוער בסיכון ובכל מה שעשית... מתוך מקום של רגש, של נתינה, רכות וחמלה - המתובלים בחוש הומור נדיר, אופטימיות ותמימות של ילד אשר ליוותה אותך עד יומך האחרון.

אבא,

החיים שלך היו סיפור מרתק שרק אתה יודע את כל הפרטים בו.

רציתי שתכתוב את סיפור החיים שלך - אך מרוב צניעות זה לא יצא לפועל, אני כל כך התרחקתי אבל למרות המרחק תמיד הרגשתי קירבה כשדיברנו ,נתת לי את כולך, באהבה אין סופית שהייתה אתי תמיד.

הרגשתי שאני מושלמת בעינך - מה שהקנה לי בטחון עצמי שעזר לי לשרוד לבד בעולםוממך למדתי שהאהבה היא הבסיס לחיים - אז העברתי את אותה אהבה לילדי שלי.

תודה אבא אני אוהבת אותך     

אני יודעת שאנחנו נשמות קרובות שנפגשו בעבר ונפגש שוב

הגר.

 סבא יקר שלי

כתב ערן

 

אני רוצה להתחיל בלבקש ממך סליחה, סליחה שלא הייתי לידך ברגעים האחרונים, סליחה שלא חיבקתי עוד פעם אחת, סליחה שבשנים האחרונות היה לי קשה לראות אותך דועך, תבין, לא רציתי לשכוח איזה סבא מדהים היית אבל העולם שלנו קצת השתגע וממני נבצר מלהגיע אבל אני מבטיח שאבוא להיפרד בקרוב.

תמיד בלוויות אומרים שאין מילים לתאר איזה אדם היה האדם שהלך לעולמו ותמיד זה נראה קלישאה אבל אותך אי אפשר לתאר במכתב קצר.

תמיד אומרים שאת הכישרון כתיבה קיבלתי ממך אז החלטתי לספר קצת לאנשים שבאו לכבד אותך על מי היית כסבא כי אני חושב שלפניי ואחריי בטח יספרו על האבא, הבעל והחבר שהיית.