הקו הישר
לזכר דבורה בת נחום כ"ג בכסלו תרצ"ה
פעם, בערב שבת, בבואי לנוער בבן שמן ראיתי פנים חדשות וביניהן צעירה גבוהה מכל חבריה וראשה עטור תלתלים רבים, היורדים ומתפזרים על גבי הכתפיים. תלתלי בת העיירה העברית, המשווים לנושאיה דמות אצילות וחוסן יחד. גם קומתה הזקופה התבלטה ומשכה את העין. אחר הארוחה ישבתי כדרכי ללמד זמר. הנוער מתאסף מסביב, מקשיב,עוזר במקצת. הניגון נתפס,השירה מתרוממת ואיתה באה ההתלהבות המרימה את הרגליים ומשלבת את הידיים וריקוד של דבקות מתחיל.
והיא הגבוהה שהיתה עוד חדשה בחברת הנוער, תפסה את מקומה בראש המזמרים. היא אהבה את הזמר ואהבה לשיר. תמיד היתה מוכנה לשיר. ומאז ראיתיה תמיד בראש המזמרים. בלכתה לטייל ליער בין חבריה והיא גבוהה מהם, בולטת יותר, הרימה גם את קולה יותר ושרה. היא לא חשה את המחיצה בין האדם. פשוטה וגלויית לב ניגשה לכל אדם, מודע או זר ובפשטות זו תבעה זמר חדש, בפשטות זו שרה ורקדה ובפשטות זו עזבה את העיר והלכה ללמוד ולעבוד, ומהלימוד להגשמה. קו ישר ופשוט ובכל זאת מעטים ההולכים בו. היא הלכה בו בזמר, בשירת נוער. נפסק הקו, נפסקה השירה. ולנו תהיה זכורה בתכונותיה אלה וכאשר נחפש את הדרך להורות לנוער, נזכור נא בשני קווים אלה: דרך הפשטות המלווה בשירה.
יצחק בן יוסף