כך אזכור את שאול
כתב מיכה אפרתי
את שאול אני זוכר מאז בואו לגבע. נער בן חמש עשרה. נפגשנו לראשונה בשדות התלתן עובדים בחרמש וקילשון בקציר והעמסת התלתן. דמותו כנער צעיר שרירי שופע מרץ וכוח ובלוריתו מתנופפת ברוח. על אף העבודה הקשה הוא אף פעם לא התעייף. ביצע את העבודה בדבקות ומסירות וללא פשרות. נחמן רז, שהיה המדריך של קבוצת השפייתיים עמה הגיע שאול אלינו, דאג לכך כי אנחנו בני גילם המקומיים נקבל אותם לחברתנו. אכן, זכור לי היטב השתלבותם המוצלחת בגבע הודות לכך. הם בני שפיה, היו לאחד הענפים החזקים והפוריים בדור השני של גבע.
לאחר שרותו הצבאי, אותו סיים כקצין מצטיין, "התלבש" עליו אליקים גולן והציע לו להקים את ענף המדגה בגבע. היה זה בראשית שנות החמישים, כאשר גילו מים מלוחים נוספים באזור והושגו רשיונות להקמת בריכות דגים לכל משקי האיזור. שאול קיבל על עצמו את המלאכה וביצע אותה ביסודיות ובמסירות אשר איפיינו את כל דרכו. ההתחלה היתה במדידות השטח (לאורך פסי הרכבת) וחפירת הבריכות. בחורף הראשון שלאחר חפירת הבריכות ומילויים "הפתיע" אותנו חורף גשום ושטפון אשר חרץ והרס את כל הבריכות. מיד כשהגיע הקיץ נחפרו הבריכות מחדש עם סוללות חזקות יותר ותעלת ניקוז אשר החזיקו מעמד בכל פגעי הטבע מאז. שאול למעשה היה ונשאר דייג עד סוף ימיו. שנים רבות החזיק, פיתח ושכלל את המדגה הכל במו ידיו. סחף את בניו לענף אשר בתקופות רבות עבדו איתו והחליפו אותו כאשר בגר. עד ימיו האחרונים היה תמיד מוכן לעזור במדגה ככל שידרש. אני זוכר אותו היטב בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים כאשר מרבית הגברים גוייסו. יחידתו חנתה במרחק לא רב מגבע. ובכל עת שיכול היה מגיע הביתה ומיד השתלב בכל עבודה שנדרשה. אני זוכר אותו כמפקד ביחידת הסיור של חטיבה תשע, כאשר שרתנו יחד במילואים ביחידה זו. על אף קפדנותו הקיצונית למילוי כל משימה ודרישות המשמעת החמורות, הרי הכל העריכו אותו כאדם וכחבר, הוא קודם כל דרש מעצמו.
שאול השתלב היטב בחברה הגבעית, הוא היה הסמן הימני בכל הקשור לערכי עבודה יושר והגינות.
מן הראוי היה אילו למורשתו של שאול היה משקל רב יותר בחברה הגבעית שלנו היום.
כך אזכור אותו ולא אוכל להוסיף.
מיכה אפרתי