הנצחה בקבוצת גבע

נחום בר יונה

נחום בר יונה  בא אלינו באקראי, בזמן חוסר עבודה, בסוף שנות השלושים. הוא השתקע בגבע ונהיה אחד מאתנו.

הכרנוהו כאדם וכחבר, שחי לו ב״אין משפחה״ במקום, אבל יחד עם זה היה מוקף חברים וידידים טובים, בין מבני עירו עוד מהגולה, בין חבריו לעבודה בחיפה, ופה אצלנו עם שכניו וחבריו לעבודה ולחיים.

ראינוהו מתהלך בתוכנו והוא חסון, תמיר, זקוף קומה, תמיד מסודר, יודע את דרכו, הולך בה בעוז ובהכרה ובידיעת ערך חייו ומעשיו.

הוא נולד ב־1902 בעיר גורליצה שבפולין. הוא היה בן למשפחה שומרת דת ומסורת. הוא למד למודי קודש, תורה ותלמוד ב״חדר״, ולמודי חול בבית הספר הכללי.

בהיותו נער צעיר (במלחמת העולם הראשונה), מתו עליו הוריו, ואחיו הגדול דאג לכלכלתו ולחינוכו.

בן 18 הצטרף ל״פועלי ציון״ (ימין), היה פעיל במועדון העברי ״השחר״ ומספר שנים היה ספרן במועדון זה.

ב־1933 עלה ארצה, היה פועל בנין בחיפה וב-1937 הגיע אלינו — לגבע.

היה לו יחס טוב לספר ולכתוב בו. ותמיד, כשהיה מגיע לידיו ספר טוב או מאמר טוב במוסף ספרותי, היה ראשית כל נהנה, ואח״כ היה גם מציע וממליץ לאחרים — אוהבי הספר, לקרוא ולהביע דעה.

הוא לא היה חרד, לא דתי, אבל לא כל דבר שרצינו וחידשנו בהווי חיינו  היהודיים התקבל על דעתו, והוא לעיתים התקומם ואף התריע על כך בקול רם.

הלך מאתנו איש  קבוצה, איש עבודה, שהיה בטוח בחוסנו הגופני ולא פלל ולא פללנו אנו, שבגופו קננה המחלה ה­ממארת.

חרדנו לגורלו מאז חלה, לפני שמונה חדשים. לנגד עינינו דעך אדם לאט לאט, והוא קווה, עד הרגע האחרון ממש, שעוד יהיה טוב.

כשם שלא הכביד ולא הטריד בחייו, כך גם לא הכביד במותו.

היינו ליד מטתו עד רגעי חייו האחרונים.

זכרו יהיה שמור אתנו.

שניאור ר.