דברים לזכרה של רינה ז״ל, שהעלו בשיחה עם בני המשפחה:

 אלברט, אסתר, שמחה, יוסף ורחל'ה

רינה נולדה בשנת 1917 להוריה אסתר ואהרון נידם, בעיר טנג'יר שבמרוקו, שהיתה אז תחת שלטון ספרד. בת רביעית מתוך חמישה ילדים. משפחת נידם היתה מהמשפחות האמידות בעיר.

בקהילה היהודית היתה רינה ידועה בקיום מצוות למען מעוטי יכולת, אך תמיד הצטנעה בהליכותיה, כדי לא לפגוע ברגשות הזולת. כך המשיכה גם לאחר נשואיה לבעלה נסים, אביהם של חמשת ילדיה, שהיה סוחר בתבואה ותוך כך, ציוני פעיל, שהעביר במחתרת נשק לישראל וחלם לעלות לארץ עם כל המשפחה.

בגיל 32 התאלמנה רינה ובעלה לא זכה להגשים חלומו. אלברט, הבכור, הגשים משאלתו של האב ועלה לארץ ומאוחר יותר, דאג לצרף אליו את אמו ואת אחיו הקטנים.

רינה עלתה לארץ ללא הכשרה והכנה מוקדמת למציאות בישראל של שנות החמישים ובוודאי שלא לחיי קיבוץ. עברית לא ידעה. מכאן, שהיו לה חבלי קליטה קשים בשנותיה הראשונות בגבע. למרות כל אלה, מצאה בגבע את מקומה, חינכה את ילדיה לאהבה ולדאגה לזולתם.

רינה היתה נעימת הליכות, חרוצה ומצפונית והקרינה מתכונותיה לכל הסובבים אותה, כשהיא מוקפת באהבת ילדיה ונכדיה, להם הקדישה מיטב שנותיה.

בגבע כבניכר, ידעה לבטא בדרכה שלה את יחס הכבוד לזולת. העריכה כל דבר שנעשה למענה ולמען ילדיה והיתה אסירת תודה על כך.

רינה, שהיתה שומרת מצוות ומסורת, ידעה לשלב את אמונתה הדתית בחיי החברה החילונית בגבע. רוב שנותיה עבדה בהתמדה ובמסירות במטבח ודאגה לשומרי הכשרות, עד שחלתה.

בשנות מחלתה קוותה, לשוב לעבודת המטבח ולא יכלה, אך לא ויתרה, ביקשה שתסופק לה עבודה לביתה ובנאמנות רבה הרכיבה חלקים לביח"ר ״בקרה״ וכל זאת כדי לא להיות לנטל על החברה.

במשך כל תקופת מחלתה, זכתה רינה לתמיכתם ולטיפולם של ילדיה האוהבים, שכך גמלו לה על כל שהשקיעה בהם והקריבה בחייה למענם.

בשנה האחרונה, משהחמיר מצב בריאותה, עברה להתגורר בבית ״סביון״, בו המשיכה לקבל טיפול מסור ואוהב מהצוות המטפל ומבני המשפחה. עד יומה האחרון ידעה להעריך כל מאמץ שהושקע למענה ובטאה זאת בכל הזדמנות: אם במבט חם ואוהב ואם במלה טובה ובחיוך.

רינה, היית אהובה על כל סובביך וכך גם נזכרך לעד.

ת. נ. צ. ב. ה.