בבית
כתב משה אבן צור
באריג חייה של רינה בן שמעון, טוויים אנשים שונים, פינה חמה היתה לה עם כמנין וחצי שומרי מסורת אכילת אוכל כשר.
רינה באה לגבע ממסורת יהודית מרוקאית וכללי השולחן הכשר היו נהירים לה. בשיטת המטבח הקבוצתי, רינה היתה כמו ״מוסד״ כשלעצמו, יתכן שגם ״ועדת הכשרות״, המקבלת משאלות והמוציאה אותן לפועל, כל זמן שהן לפי כללי ה״שולחן ערוך", תרתי משמע.
ואכן, רינה היתה ״אשר על המטבח הכשר״, ממלכתה... - היתה חדרון קטן, ארבע על ארבע אמות ובו כיורים, מדפים ואלוניות, מופרדים למאכלי בשר לחוד ומאכלי חלב לחוד. ונדמה לי, שהיתה גם ארונית, עם מדף מיוחד, לבוחני טעמים מזדמנים, או לנכדים כי באו למטבחה...
את שולחן האכל היתה עורכת בקפידה עם תשומת לב לכל אחד מאוכליה, ואנו זוכרים שלכל אחד ואחד היה מקום קבוע (שמור) ולכל אוכל, ה״דיאטה״ שלו. האוכלים בו, היו לרוב סבים וסבתות של חברי הקבוצה, שהיו שומרי כשרות, ועמם הסבו יום יום גם כמה מתושבי עפולה, שהיו עובדי בנין קבועים בגבע.
לרינה בן שמעון, עליה השלום, כנהוג במסורת, בחגים רבים, זכרון ואבל וכמובן שבתות, היה סדר זמנים מיוחד, שהוא אינו סוד, אך, הסוד היה - מה רינה מכינה להפתעה, מנה שלישית לסיום.
ולעתים, כשהתחשק לי משהו מיוחד, מסורתי מרוקאי וחגיגי, מספיק היה אם עמדתי בפתח מטבחה והיתה אומרת "טוב שבאת״, כדי לא להביכני, כי ידעה שערב חג היה... ומשהו עם גבינה אמצא אצלה במקרר.
ואכן, נהנינו מטוב לבה וכשרונה וכן היתה גישתם של אוכלי הכשרות בגבע.
רינה חלתה וזה עתה נפטרה, זכרונה לברכה, נדמה לי שגם ״המטבח הכשר״ מת מות נשיקה.ובערב זה, של אזכרה לעילוי נשמתה, אולי נאמר, שמעשיה באותן השנים הן צוואתה - להיות אוכלי כשר.
ת.נ.צ.ב.ה.
משה אבן-צור