סבא שלי, נסטור מונדקה, סניור נחמן בן יוסף
כתבה ניר פסקה
אני שמחה שהספקתי להודות לך עוד בחיים על הכול. שהספקתי להגיד לך ולהראות לך כמה אני אוהבת אותך. זכיתי לסבא נפלא למשך כמעט 33 שנים. סבא שהיה בשבילי הכול. סבא שהבין אותי גם בלי מילים. סבא שידע לעזור לי ולדאוג לי גם בלי שביקשתי, שליווה אותי בכל מה שעשיתי. דאג לי לכל מה שרציתי וגידל אותי באהבה רבה כמו בת זקונים. מגיל 13 גם גרנו ביחד, אני ואתה וסבתא רותשן. אבל מאז שאני זוכרת את עצמי אתה איתי, הולך איתי לבריכה עם הגלגל, רוקד איתי שירים בספרדית, לוקח אותי לרכב על סוסים, נופל... שובר את כל הצלעות ולא מזיל דמעה, לא מראה כמה כואב שנירוש לא תדאג. לא מרשה להסתפר קצר מדי כדי לא להיראות כמו חוגלה... מכין לי סטייקים ופסטות אחרי כל אימון ומחכה לי עד מאוחר כדי לשבת לאכול איתי ולשמוע איך היה. אחרי התחרויות סבתא רותשן הייתה לוקחת את המדליות שלי להראות בחדר האוכל ואתה סידרת מקום כבוד בבית לגביעים. תמיד היית מגיע עם המשאית ומביא לי הפתעה. יום אחד חזרת מהעבודה עם פופי וכשההורים לא הסכימו שנגדל אותה, אז אתה וסבתא רותשן גידלתם אותה בשבילי. היית קם בבוקר בשבת לקחת אותי לדוג, ללמד אותי להיות דייגת מדופלמת וסבלנית. תמיד דאגת שיהיה בדיוק מה שאני אוהבת בבית. מיץ שחיינים, סלט פירות, פסיפלורה, פומליות, מנגו. הכל כמו שרק ביקשתי או חשבת שאבקש. לימדת אותי דרך ארץ, לאהוב ולעזור לכל מי שמסביבי, לא לנטור טינה, לא לכעוס, לקבל גם את אלה "שחצי אפויים" לחייך גם לאלה שמאוד כועסים, לדקלם סיפורים שירים ובדיחות בספרדית, לפעמים גם קללות אבל מפיך הם תמיד נשמעו מחמאות. יש לנו המון זכרונות משותפים, יש לנו סודות ואת כל אלה אשמור איתי לתמיד.
היית איתי בכל מקום, בצבא, בגבע, בתקופה שאחרי הצבא ואפילו הכרת לי את "קשיטו". שכולם מכירים בשמו הרשמי אביעד. שבכלל היה חבר שלך לפני שהכיר אותי. כ"כ אהבת את קשיטו ותמיד חלמת וביקשת שניתחתן ונלד לך נינים - ואני שמחה שהספקת לראות בחייך את זה קורה. כשסבתא רותשן נפטרה הבטחנו אחד לשני שלא נשאיר אחד את השני לבד. גרנו ביחד גם אז... וכשטסתי לאיטליה ונאלצתי להפר את ההבטחה, השארתי לך שני תוכים קטנים - שמיד זכו לשמות המכובדים: ברטולו וחואניטה, שירעישו במקומי, שיהיה את מי להאכיל, למי לדאוג ובמי לטפל. אמנם מדי פעם כשהייתי באה לביקורים שמתי לב שהתוכים התחלפו... (נאכלו על ידי חתול או נחש, או סתם ברחו להם מהכלוב) אך אתה הקפדת מיד לקנות תוכים די דומים שאהיה בטוחה שברטולו וחואניטה עדיין איתך.
למדת באופן מעורר הערצה להשתמש במחשב ואפילו במצלמת אינטרנט כדי לדבר איתי בכל יום בסקייפ בשנים שחייתי באיטליה, לא רק איתי, גם עם כל חברי הטובים ללימודים, תמיד לאחל הצלחה לפני כל מבחן ולהזכיר שאתה בטוח שגם את זה אני אעבור בהצלחה. חיכית לשיחה של אחרי המבחן לשמוע את הציונים ואת הערות הפרופסורים ותמיד שמחתי איתך על כל הצלחותיי, ביקשת שנחגוג אחרי כל הצלחה עם בקבוק יין איטלקי טוב וארוחה, וכך עשינו. בכל ביקור בישראל לקחת לצד את "קשיטו" לשיחת תדרוך והבטחות שישמור עלי וידאג לי ושאוי ואבוי לו אם לא! אהבת אותו כמו נכד שלך ותמיד אמרת כמה אתה שמח שהוא איתי, אני מרגישה ששלחת ובחרת לי אותו מראש, שיהיה איתי, שברגע שנאלץ להיפרד לתמיד הוא יהיה שם בשבילי, מישהו שאתה אוהב וסומך עליו וכל הזמן תדרכת אותו ובדקת שהוא עומד בגבורה בתפקיד.
סבא אני מודה לך על הכל, אני יודעת שהיו לך חיים נפלאים, שהספקת להגשים את כל חלומותיך, שתרמת המון לעולם, למשפחה, לגבע ולי. אני יודעת שאהבת את החיים שלך ואני שמחה שליווית את חיי והשארת לי כ"כ הרבה זיכרונות נפלאים. אוהבת אותך וכבר כ"כ מתגעגעת.
ניר / נירוש / פסטיטה