מדבריו
שלג
ליום השנה למותו של ברוך דגון—פישקו הננו נותנים רשימה זו שמצאנו בתוך עזבונו:
אכן, נתבדו חלומות האביב של שבט. באחד הערבים התחוללה זועה. מארבע רוחות השמים התעופפו ובאו שליחי בלהות, שרקו, השתוללו והמו כחלילים. בעלטת הלילה הצליף ברד כבד, דרדר ר׳ היכה על הגגות והחלונות ועורר נרדמים.
ומשהקיץ העולם הכול מסביב היה לבן. רכס הגולן כולו היה זרוע נפילים ישנים תחת שמיכות עבות לבנות זוך הכסף ומעליהן השתעשעו ניצוצות בוקר.
והשלג נח בכל הארץ, רבץ שכבה כבדה, עבה ומגובשת. התפלא העולם: באמצע שבט ? עודלא היתה כזאת!
כל זה היה מעין פתיחה בלבד. אחריה נכנס אדר בהבהובי ברקים ורעמים מחרידים, דומה הפצצה כבדה...
חשרת עבים רבצה מסביב. החמה — אויביה השיגוה בין המצרים וכיסו עליה במשאון. יש אשר תחרוג צוהלת מתוך דמעות ובעוד רגע — עלטה חדשה תבלענה : מצפון תפתח הרעה! ככה נקלעתהיא, נאבקת ימים על ימים ומטרות עוז מציפים את העולם.
אכן שנה נדירה. שמחים הפלחים ומרוצים : שנת ברכה! אמנם עשבים התפשטו ביותר, דומה זוממים לכבוש את הארץ, אך אין משגיחים בהם: אלפי עבודות במשק.
ולהקות עורבי המזרע.. הקאקים והזרזירים, דומה גם הם מרוצים. שנה שנה בעונה זו הללו מסתלקים עוד בראשית שבט והשתא נשתנו סדרי בראשית. להקות להקות נישאים הם מעל השדות תקופי בולמוס.
ולא בכדי. חשים הם ויודעים, אשר שם בצפון, בארצות מולדתם — שר החורף שולט עוד בכל תקפו וסכנת דרכים אורבת, והם מעדיפים להישאר אצלנו ולהיזון ממה שיביא המקרה: זחלים, תולעים, עכברים וחיפושיות האביב.
נשתבש להם סדר הזמנים: טבת במקום אדר, מכל מקום שהותם כאן יותר נוחה ובטוחה: עד יעבור זעם.
והם נישאים יום יום להקות להקות, מנקדים את החלל ומרעישים את העולם: צק, צק, ציוק, אל דאגה — אביב בוא יבוא ! — — —
ברוך דגון (פישקו)