דב דורון (זוננשיין)
כתב אלי גורן
עבדנו יחד קרוב לעשרים שנה, כאשר דב בא לקטוף אשכוליות, לפעמים בגשם, בהתמדה שאין לה גבול.
דב נולד בשנת 1920 בטשורטקוב בפולין, עלה לארץ בשנת 1934.
אחותו הבוגרת גמרה את לימודיה בשנת 1934 והעלתה את כל המשפחה לארץ ע"י קבלת אישורים בריטיים (סרטיפיקטים).
התנאים בארץ היו מאד קשים. אמו היתה עוברת בבתים ומוכרת סחורה כדי להתפרנס.
דב למד בבית-הספר בסמת בטכניון, הדריך בפלוגות הפועל נערים ונערות כדי שיביאו עולים לארץ.
דב גם הכין סירות וספינות ביניהן גם את הספינה שנקראה ארלוזורוב. דב היה נווט בשתי ספינות מעפילים.
כל סירה או ספינה שדב היה מכין לשיט, הייתה מצטיינת.
בבית-הספר בסמת הכיר דב את יוסיק רז ואת תודי (קרוב של תמי וישראל גור-אריה) והם שכנעו אותו לבוא לגבע.
בשנת 1947 - דב הגיע לגבע, את שתי ההפלגות להבאת המעפילים דב עשה כאשר היה כבר בגבע.
דב לא סיפר לילדים על עברו.
כאשר דב בא לגבע ניסה לפתור בנכונותו ובחריצותו, כל בעיה טכנית, חשמלית שעמדה לפניו. את רוב הידע שלו רכש מקריאה בספרים וכשרון אינטואיטיבי נדיר. תיקן מנעולים חשמליים, בנה מכשירים שונים ביניהם מכשירי ריתוך מיוחדים. היה מביא את המנועים לביתו ואת הסלילים היה מחמם בתנור מטבח.
דב היה איש אשכולות, גם ברוח וגם במדע, בטכנולוגיה וגם בכוחו הפיזי. התנדב לכל עבודה קשה, היה מסור למשפחה. ניסה להעביר את כל הידע הרב שלו במדע וטכנולוגיה לילדיו.
מותה הטרגי של בתו דינה ואוצר השירים שהשאירה אחריה היו כמו אבר שנכרת מן המשפחה.
לא אשכח את ימי הקטיף הרבים שעבדנו יחד, כאשר לא רצינו לשתף שכירים בקטיף, בעקשנות ובמסירות שלא היה להם גבול.
בשנים האחרונות כאשר לבו בגד בו הוא הרגיש שאינו יכול יותר להביא תועלת כפי שהיה רגיל כל חייו, עובדה זו תסכלה אותו.
נזכור אותו כדוגמא של חבר מסור, עקשן, יצירתי, איש משפחה.
יהי זכרו ברוך
אלי גורן