מכתב לדב
כתבה אילנה
איך כותבים לאדם שהיה לו חלק חשוב בחייך - ועדיין הוא חלק מהם...אנחנו יושבים בגינה על ספסל מתחת לעץ הפקן שדוב שמר לצבוע אותו מדי פעם וכרגע המצב שאין דוב וכמעט כבר אין ספסל.
קורה שלפעמים ננעלים במקלחת - והתגובה הראשונה לרוץ לבקש עזרה מדוב...עוד בשנת חייו האחרונה כשדוב בקושי הלך ובקושי ראה - הייתי באה בשעת מצוקה. זה קרה בערב ודווקא בליל שבת. אחד הבנים ננעל במקלחת, ואני בלי לחשוב הרבה רצתי אל דוב... צביה הסתכלה עלי כאילו הסתובב לי בורג, ודוב פשוט היה מאושר לראות שעדיין צריכים אותו וגם פונים. הסוף היה שהוא נתן לי את המפתח שלהם... - אני מקווה שלצביה יש מפתח לדלת המקלחת. זה היה דוב. איש מחוספס ומאוד רגיש ואוהב לעזור. דוב היה חבר אמיתי. זיכרון ראשון שלי מדוב וצביה, כשהייתי בגבע במחנה עבודה. התרשמתי מאיש מבוגר נוסע לטייל עם בחורה בת גילנו בכרכרה רתומה לסוס בשדות הקבוץ היפה. אז זה נראה לי שיא הרומנטיקה. לאחר שנתיים כשהגעתי אל גדעון מגונן לגבע, התחלתי להקים לי את חדר המלאכה בביה״ס.
דוב בא לעזרתי בכל דבר שרק נזקקתי לו, על כל רעיון משוגע שלי הוא היה מוכן לנסות ולהתמודד איתו - תמיד ברוח טובה. כל כך קל היה לפנות אליו, ואני ניצלתי זאת עד תום. ואולי זאת ההזדמנות שלי להודות לו על כל מה שעשה לגדעון ולי. לא תמיד אני יודעת לעשות זאת בזמן, ודוב אף פעם לא התחשבן אתי. לאורך כל שנות ההוראה שלי עזר לי בכל דבר שרק נזקקתי לו: בנה לי נול לאריגת חגורות, סדר לי מחרטה ישנה שאוכל לעבוד בה. אחד השיגעונות החיוביים שלו היה לנצל כל דבר - לא זורקים! הייתה תקופה שניצל עץ ישן ועשה צעצועים מקסימים לילדים במוסדות השונים. דוב היה איש אחר. מעולם לא הכרתי איש כמוהו ואולי זאת הסיבה שכל כך חבבתי אותו. הייתה לו חיבה מיוחדת לתקן דברים שכל אחד אחר היה זורק מזמן - עד היום עומדים אצלנו כסאות עם רגלי ברזל שדוב תקן והם מסרבים להיגמר...
דוב וצביה הקימו בית לתפארת ומאוד ידעו לתת אחד לשני אויר לנשימה. עד היום לשמחתי אני שומעת את צביה מנגנת בפסנתר. הייתה שרה במקהלה. היה לה ויש לה עולם שלה, ויחד יצרו מקום מיוחד לילדיהם ולכל המאומצים שלהם, וגם חתולים וכלבים מצאו בית חם במעונם.
דוב היה לו מנהג לבקר חברים חולים. תמיד זה נראה לי כמעשה חסד ויחס מצד דוב לחבר.
לאחר התאונה של גדעון היה מקפיד לבוא לעתים קרובות. תמיד היה לו מה לספר והרבה לדובב את גדעון. זה נעשה בפשטות וצניעות כזאת ורק אח"כ נודע לי שדוב הולך לבקר חולים ונזקקים. הוא היה פשוט צדיק. גידלנו יחד ילדים והסתכלתי איזה אב מסור ומשקיע היה, ומאוד היה חשוב לו לתת ערכים לילדיו. כרגע ממרחק של זמן נראה לי שהצליח מאוד במורשת שהשאיר לילדיו.
החלק היותר קשה היה לראות את דוב לאחר מותה של דינה בתו האהובה והמוכשרת ואז לא היו מלים לנחמו... אולי עכשיו הם משלימים את החסר ביחד. לאחר התאונה של גדעון היה מקפיד לבוא לעתים קרובות. תמיד היה לו מה לספר והרבה לדובב את גדעון. זה נעשה בפשטות וצניעות כזאת ורק אח"כ נודע לי שדוב הולך לבקר חולים ונזקקים. הוא היה פשוט צדיק. גידלנו יחד ילדים והסתכלתי איזה אב מסור ומשקיע היה, ומאוד היה חשוב לו לתת ערכים לילדיו. כרגע ממרחק של זמן נראה לי שהצליח מאוד במורשת שהשאיר לילדיו.
דובי - כך גדעון היה מכנה אותו - היית לנו חבר טוב, חבר מיוחד, ואנחנו מתגעגעים אליך.
אילנה גולן