דינקה כותבת
תרצ"ב כיתה ה'
לקראת השנה החדשה
בעוד ימים אחדים תתחיל שנת הלימודים החדשה ואני מצטערת וחושבת ללמוד לא כדאי, טוב בחופש. עבר יום והנה באו המורים והכינו את דבריהם אז רציתי ללמוד. והנה למחר באה אני לבית הספר והנה אין מורים, שאלתי את הילדים ויאמרו כי רק בבוקר יבואו, אחרי הארוחה. אחרי האוכל רצתי לכיתה. עשינו הכרה עם דינה ואחר התחיל השיעור. כל כך הרבה זמן לא למדו ועכשיו שמחתי להתחלת הלימודים.
התקופה שאני אוהבת
אוהבת אני את עונת החורף, בחורף פורחים הצמחים ואנחנו הולכות לקטוף כלניות, יושבות על סלע וקולעות זרים. פעם, מעשה שהיה, הלכתי עם אמא ונועה לשיפוע, אחרי הגשם העשב היה רענן ואני ישבתי עם אמא ונועה וקלענו זרים, לא היה חם. אמא שכבה לה ואני ונועה שיחקנו. והנה עוד ילדות באו וקראו לי. מיד עזבתי את נועה ואמא והלכתי איתם. הלכנו מעבר לואדי שם מצאנו הרבה כלניות יפות. זמן רב הסתובבנו בשדה קטפנו כלניות ונשחק, לא התעייפנו, טוב יותר לטייל בחורף, בקיץ חם ומתעייפים מהר.
הילמן
ויהי היום והעבודה במשק נגמרת, והנה נכנס בחור שמן וגדול לחדר עם משקפיים וניגש לחדר המלאכה. אנחנו אז שיחקנו בחצר ובבואו הבטנו עליו ושאלנו אחד את השני מי זה השמן הזה? והנה ניגש אל זק ואמר לו שלום, אנחנו התפלאנו. הוא ניגש אלינו והתחיל לדבר בשפות שונות,נבהלנו וברחנו לצדדים בחושבנו אותו למשוגע. הוא עמד וצחק. ניגש זק וקרא לו להתרחץ אבל הוא אמר: "אין לי צורך". אני הרהבתי עוז ואגש אליו ואשאל בקול רועד: "מה שמך?" והוא ענה הילמן. איך? שאלתי שוב, הילמן, אמר. תכף קרבו כל הילדים אליו והוא צחק כנגדנו. ככה התוודענו אל הילמן. עכשיו עובד הוא בחדר המלאכה ועושה דברים להפליא.
דינה