על אהרון הנרי

הנרי - כך קראנו לו - הגיע אלינו בתור עובד דיר, כי באוסטרליה היה  מבקר את הגדרות בשטחי המרעה שהיו כל כך רחבים שרק ע"י רכיבה על סוס יכלו לבקר אותן כדי לדווח לבעלי הבית על תיקונים נחוצים. כמובן שאצלנו לא עבד בדיר אבל בכל מקום שעבד - עבד במסירות ואחריות. ותמיד רצה לעשות מעבר ליכולתו, עד לימיו האחרונים.  הייתי עדה באחד הימים , לפני כחודש במרכולית, כשהביא את הגבינה הצהובה שארז, ואיך העובדת קראה בקול – "איזה מלאך - בדיוק בזמן".  כך בזמן האחרון לא בחל באף עבודה, כל עבודה כיבד . ולאחר העבודה תמיד מצא עיסוק, שימלא לו את חייו היצירתיים.

הנרי היה ערירי והיו לו מעט חברים, ובכל זאת מצא את מקומו בינינו וחי חיים מלאים. מאוד חסרה לו משפחתו ובעיקר אחותו, לה הוא דאג מאוד, ושמר על הקשר איתה במכתבים ובטלפון. את כל תקציבו הוציא עליה ועל ילדיה, והשאיר לעצמו רק הוצאות לפייפ שאהב מאוד. הנרי קרא המון ספרים אבל רק באנגלית. קשה היתה לו תקשורת בכלל ובעברית בפרט ולכן עם דוברי אנגלית היה לו מעט קשר. מצא בית חם מאד אצל אמי ולאהלה ושם היה מבקר כל שבת בבוקר .

הנרי היה מביא לנו בדיחות מן העיתון או סיפורים שקרא ורצה להתחלק בהם. וכך עברו על הנרי כ-30 שנה ואני חושבת שבסך הכל היה לו פה טוב בינינו. יהי רצון שימתקו לו רגבי העמק.

May he rest in peace     

שרה לווין