אורה גלילי – 1924-2012
כתב אורי ברזק
אורה נולדה בערב סוכות תרפ"ה 12.10.1924 בבית חולים הדסה בחיפה.
בת לאה וראובן לוין, מראשוני קבוצת גבע. בת לחלוצים – מקימי המקום, סוג של אצולה גאה המחוברת לקרקע הבזלתית בכל חושיה. יונקת ממנה את תמצית החיים אל ילדות סוערת של תעלולים פראיים – ילדה לדוגמא של דור ילידי הארץ – משוחררת ממוסכמות עתיקות נותנת דרור לכישרונותיה לפרוץ ולשגשג.
עם חברותיה בנות מחזור א' של גבע – הייתה אורה מעורה בהתהוות המקום הזה דרך עיניה החדות ושכל חריף של ילדה שובבה מאוד. היא הכירה את הבוץ דרך כפות רגליה, את כל פרחי האזור דרך טיולים אין ספור, את הפחד שבהתגנבות לילית אל גג בית הספר החדש או את ההתרגשות שבנפנוף נעליים אדומות אל מול עיני הפר הזועם של הרפת. רזה וזריזה כברק, מומחית בכדורגל כחלוצה מרכזית, מארגנת קרבות תרנגולים בלול אך גם תלמידה חרוצה ושקדנית. בעלת שמיעה חדה לכל הנעשה סביב וכישרון גדול להפוך את החוויה למנגינה של מנדולינה או לזמר מפוחית.
כל אלה עיצבו את דמותה של אורה כיציר מופת של דת החלוצים – דת העבודה. תקופת הנערות הייתה תקופה שבה עוצמות המרץ והכשרונות המולדים תועלו אל המאמץ הפיזי והמנטאלי של עבודה קשה. אורה עבדה עם בני גילה בכל ענף אפשרי. היא למדה לחלוב פרות וכבשים, לאסוף ביצים ותרנגולות בלול ולקצור בחרמש ובמגל. במלאכת ניכוש העשבים עשתה את הבלתי ייאמן – היא הצליחה לעבוד מהר יותר מהאיש שאין לו מתחרים בעבודה – מחיים רוזנפלד בכבודו ובעצמו. הרגליים שנשאו אותה אל מרחבי השיפוע הצעידו אותה עם בני גילה למסעות ארוכים של היכרות ואהבת הארץ – מסעות שהיום קשה לתארם אל עומק המדבר ואל עבר הירדן.
את אהבתה מצאה – איך לא – בעבודה בצאן. גדעון גלילי שהגיע משפייה הפך לאיש חייה ועמו נישאה בגיל 20. אורה וגדעון הולידו את ורד, נירה, יובל, יואב, אבנר וניצה. נקודת הקמת המשפחה כמו ממקדת את אורה במרכז חדש שאין לו מתחרים – הילדים. אורה עוזבת את עבודת המשק ועוברת לעבוד בבתי הילדים, היא ראשונה לקחת אותם לישון בביתה בלילות שישי. מצידה שכל הקיבוץ ירעש – אורה מקימה 'מושב' הם יגידו - אבל הילדים יהיו לידה והיא איתם וסביבם ומכל עבר. הקרבה הזו וההקרבה הזו הצמיחה משפחה מופלאה ומבורכת. כולם עד היום אנשי גבע מלבד נירה שהרחיקה נדוד עד עין חרוד. הקשרים הדוקים ותחושת היחד שומרת מקום של כבוד לראשי החמולה – אורה וגדעון.
כשהילדים גדלים עוברת אורה אל מפעל 'בקרה' שם עבדה מגיל 50 עד גיל 83. אורה הפכה למרכז העניינים של מחלקת הסולונואידים. השולחן שלה היה במרכז המחלקה ומשם בחושיה החדים חלשה על הנעשה במחלקה ומחוצה לה. השנים הרבות לא הקטינו את המרץ ואת האמונה כי עבודה היא תכלית ולא רק קיום. כשקיבלה הוראה לעבוד רק עד הצהריים, התחילה להגיע לפנות בוקר בלי שאף אחד ירגיש, כדי להשלים יום עבודה 'כמו שצריך'. גם בשנים האחרונות כשתש כוחה מללכת ל'בקרה', המשיכה לעבוד כפי יכולתה ב'סביונית'.
אורה יוצאת אל מרחבי אין סוף כשהיא מותירה בתוך הקרקע הבזלתית שבה נולדה, שורשים עבים של אהבה רבה וחום. היא מותירה משפחה ענפה – 21 נכדים ו19 נינים שזכו כולם לאהבתה שלא ידעה גבול. אהבה שתמשיך ללבלב עוד דורות רבים לאורה של אורה.
נוחי בשלום על משכבך אורה, יהי זכרך ברוך.
אורי ברזק