דינה גולן
כתב נחמן
אנחנו טומנים היום באדמתה של גבע את אחת מדמויות-היסוד שלנו.
צעד איתן וחזק היה צעדה של דינה כל ימיה, ואיתנה היתה עמידתה תמיד.
מאז בואה אל הגבעה הזו, בשנת 1929, לפני 64 שנים, עם קבוצת דרומיה ובהם אישה, אליקים ז״ל, היתה דינה - וכמוה כל חבורת ״דרומיה״, תא צעיר, רענן ובריא בהוויתה של גבע. הם הכניסו להווי המקומי, ליחסי העבודה והחברה - קו של חסד, נינוחות ועליצות (דברים שלא בלטו כל כך אצל חבורת המייסדים הראשונים). כך התאזן סבר-פניה של גבע, תוגבר בה מאד קו החברות, תחושת הצוותא והנאמנות הפשוטה והמובנת מאליה למקום ולבניינו, מבלי שהדבר יהא מלווה בחריקות מיותרות.
כך, בפשטות, כמובן מאליו, נקלטו אנשי ״דרומיה״ במקום הזה והפכו בו לאבן יסוד, לאבר מאבריה - וזאת לאחר משבר חברתי קשה, שאיים על קיומה ועתידה.
לב המשפחה
כתב גדעון
מאז שעמדתי על דעתי היתה לי דינה אם וחברה.
על חומו של התא המשפחתי שלנו העיב זכר אחי הבכור, שנקטף בינקותו. מדי שנה בשנה היתה דינה מדליקה עששית נפט, שהיתה שמורה עמה, ביום פטירתו. זה לא מנע אותה מלהקים משפחה גדולה, אולם בין ארבע אחיות הייתי בן יחיד ונושא שמו. זה נוגד את תקנות המסורת היהודית, אך דינה נלחמה בנחרצות על שמירת השם, כנגד אביה, למרות היותו יקר לה ואהוב עליה.
הדרך בה טיפלה בהוריה היתה מופת לכולנו ואני תקווה, שלא הכזבנו אותה, כאשר עמדנו במבחן דומה, בימיה האחרונים.