אבא

 

מיום שאני זוכר את עצמי לא שררה במשפחתנו הרמוניה. בתוך זה אני זוכר את אבא מקדיש את זמנו ללא גבולות, לילדים, בונה מתקנים, מסדר סביב הבית, מספר ספורים, מלווה ומחנך. תמיד הגינה על יד ביתנו היתה מטופחת ויפה.

חייו של אבא מעולם לא היו קלים. מעטים היו רגעי הספוק והאושר. ילדותו היתה כולה בנדודים מכפר חקלאי אחר למשנהו, עד שהגיעו העירה. השמירה על האופי היהודי של המשפחה בתוך כל הגלגולים, היתה ממש ספור גבורה.

נקודות האור אצל אבא, היו גידול הילדים, רעיון הקבוצה בדרומיה ובגבע, החקלאות - שכל ילדותו היתה חלק מחייו, והקבוצים הצעירים אותם ליווה והדריך. כל חייו שמר אבא על דרכו העצמאית המיוחדת, בתוך קבוצה גדולה.

זכורה לי המלחמה של אבא במשך שנים על אופיה היהודי של גבע. על הדלקת נרות בשבת, על אופיו היהודי של חג. בתחילה היה כמעט בודד במאבק זה. אך מי שמסתכל היום לאחור, מגיע למסקנה שאבא צדק.

ההדרכה בצאלים, באורים ובגבים, היתה אחת התקופות היפות בחייו. בה הוא מיצה את כולו - בעבודה, בתרבות, בבניו חברה, בהדרכה ובקשרים המיוחדים שקשר עם חברים צעירים.

ביום האחרון שאבא היה עם עיניים פקוחות, הוא לא הפסיק לדבר על חקלאות, על פרנסה, על גבע ועל עבודה.

לי, כבן, ייזכר אבא, כמי שאהב וליווה בחרדה כל צעד שלנו. חי בצנעה עד כדי סגפנות. לא פגע באיש. נזהר, עד יומו האחרון, מלהיות לנטל על הזולת. חי, עד יומו האחרון, חיי כבוד. אבא הגשים בצניעותו ובתוך כל קשיי חייו את אמת החיים שלו עד תום.

כך נזכור אותו תמיד.

אלי גרן