14.10.89

קיבוץ גבים  

 לאלי שלום!

כתב דן אולמן

הצטערתי לשמוע על מותו של מיכאל. לצערי, לא יכולתי לבוא להלוויה.

למעלה משלושים שנה חלפו מאז שמיכאל ליווה והדריך אותנו בגבים, אבל נדמה לי, שהיה זה רק אתמול. אמנם הרשמים וההתרשמויות, בגיל צעיר, עובדים עלינו חזק והרבה דברים שחווינו בגיל זה לא נשכחים, אך אין לי ספק, שדמותו ופועליו אצלנו היו כל-כך חזקים, שאי-אפשר לשכוח אותם.

מיכאל הגיע אלינו בתקופה קשה בגבים, כשהמשק היה מסובך מבחינה כלכלית וחברתית. באותה תקופה סיימתי שרותי בצבא ולא כל-כך הבנתי מה רוצים מאתנו - הגרעין החרש, שרק הגיע לגבים. מיכאל, בלי הרבה נאומים, פשוט הוביל אותנו בעבודה. צריך לעשב בסלק - כולם מתווכחים אם לשכור פועלים והוא, פשוט מתחיל לעשב בעצמו חלקה של עשרות דונמים. לא נעים לראות אדם מבוגר עובד לבדו ואנו מצטרפים אליו; וכך בקטיף המלפפונים וכו'.

באסיפות ובוועדות ישב בצד, כמעט לא התערב, רק דאג שאכן יקיימו אסיפות וישיבות ונתן ל״חברה״ לנהל אותן. בעצם היו לו סמכויות מטעם הסוכנות ו״האיחוד״ והיה יכול לקבוע מה נעשה ו״לנהל״ אותנו, אך הוא, במכוון, לא התערב כמעט, ורק עזר לנו לנהל את עצמנו.

רק בנושא אחד, זכור לי, שלא התפשר. הוא לא היה מוכן לאפשר הרפתקנות: לא בשטח החברתי, כשרצו להפוך את ״גבים״ למושב- שיתופי ולא בשטח המשקי, כשהעלו אצלנו כל מיני הצעות ורעיונות לגדל ירקות בהיקף ובשיטות של חווה אמריקאית (דברים דומים ל״קבוץ החדש״ של היום).

מה שבעיקר נשאר בזכרוני, הוא דמות של חבר וידיד, אמנם מבוגר בהרבה, אך תמיד מתעניין ושואל: מה המצב בעבודה  ועל ה״מרגש" ובכלל, ואחר-כך מסביר בחיוך ומנסה לעזור.

בכל ערב, לאחר הארוחה, היה מגיע וחצי סיגריה כבויה בידו והיה שואל: מה נשמע? מה היה היום בשדה? וכל מה שלא היה ברור - באר והסביר.

הידע והנסיון שלו היו עצומים והיה מעיו מורה לחקלאות. ולבסוף, נתן עצה ותמיד ניתן היה לסמוך עליו.

איו לי ספק, שהרושם החזק, שהותיר כאן לא ימחה אצלי ואצל יתר החברים בגבים, שזכו בהדרכתו ובעצותיו של מיכאל.

אתכם בצערכם.

 

דן אולמן