פרידה גורן

 

נולדה בליטא   27.11.1902

עלתה לארץ

נטמנה בגבע   8.06.1983

כ"ז סיוון תשמ"ג

לזכרה של אמא

 

אספר משהו על הרגעים הקשים ביותר שהיו לנו, משום שבהם ניכר משהו באמא שהיה קשה להבחין בו בחיי היום יום.

יום אחד אמא חשה כאבים בבטנה. הרופא בדק וקבע מיד לנסוע לחדר מיון. נסענו אבא נעמי ואני יחד עם אמא. לאחר בדיקות קראו לי הרופאים ואמרו: "אם לא נעשה ניתוח מיד, אמא לא תוכל לחיות יותר מכמה שעות. אם ננתח - אין לנו יותר מעשרה אחוז בטחון שתחיה ואמא צריכה לחתום על ניתוח זה". כאובדי עצות שאלוני מה לעשות.

אמרתי להם - בואו נדבר עם אמא גלויות. ואכן הרופאים הסבירו לאמא את מצבה והיא החליטה מיד על ניתוח וחתמה. לפני הכניסה לניתוח, בקשה להפרד ומסרה לי פרטים מדויקים על הטיפול בעציצים, על הארונות שבחדרה, היכן מונח משקה שנוכל לשתות ממנו ועוד הוראות מפורטות בקור רוח ובריאליות שנתגלתה אצלה במצבים קשים מאד.

אמא הוכנסה לחדר הנתוח, אבא ונעמי נסעו הביתה ואני נשארתי ללילה. כעבור שלוש שעות יצאה על אלונקה מחדר הניתוח כשהיא מחוברת למיני מכשירים ועין אחת פקוחה. אמרתי לה: "את רואה, הכל עבר בשלום, עברת ניתוח של שלוש שעות״. שאלה מה השעה ואמרה בקול שקשה היה לשמוע: "הניתוח היה שלוש וחצי שעות (!), נכנסתי ב-6.45 לחדר הניתוח..."

אחרי ניתוח זה, התחילה אמא בחיים חדשים ומלאי מרץ שנמשכו עד יומה האחרון. ספרתי מקרה אחד, המאפיין את כוחה וכוח שיפוטה שנתגלו לי דוקא במצבים קשים.

 

אלי גורן