מרגוט גרוטברט

 

בן חנה ושמואל גרוברט

נולדה בגרמניה   2.08.1923

עלתה לארץ 1951

נטמנה בגבע   15.06.1994

ו' תמוז תשנ"ד

מרגוט אילזה רגינה

דברים לזכרה

 

מרגוט נולדה בגרמניה, בברלין ב-1924. בת בכורה לשמואל וחנה גרוברט ואחות לרות, טובה ולאה.

עקב המצב בגרמניה נאלצה המשפחה להגר לדרום אמריקה והגיעה לבוליביה ב- 1939. שם חיו בלה-פאס וכמה שנים באזור ששמו יונגאס, לרגלי האנדים. מרגוט עבדה בשדה כמו כל התושבים והפליטים הגרמנים, עובדי האדמה, שגרו ביונגאס.

עקב מחלתה של האם - חנה, חזרה המשפחה ללה-פאס ולאחר מותה של אם המשפחה נשארה בלה-פאס עד 1951. שם נפלה ההחלטה לעלות לארץ ישראל וב- 1951 עלתה מרגוט עם המשפחה לגבע - היא ביתה עד היום הזה.

מרגוט, אישה טובה ומסבירת פנים, לא הצליחה לרכוש את שפת המקום והיתה ידועה בעברית המיוחדת, שבה נהגה לשוחח עם הסובבים. מרגוט לא נישאה מעולם ובחרה בחיי רווקות מתוך אהבתה לשקט ובדידות. במשך השנים הפכה למטפלת באביה - שמואל ברוך גרוברט. אהבה לקרוא ספרים ועיתונים בשפה הגרמנית ובכל פעם, שעלה בידה להגיע לגרמניה - בה הרגישה כמו בבית - היתה חוזרת מלאת אושר ומצפה ומתכננת את הנסיעה הבאה.

מרגוט עבדה בגבע במטבח, במכבסה, במתפרה ובשנותיה האחרונות - בבית סביון, בהדרכת הצוות המטפל, בעבודות סריגה וריקמה. את אהבתה לילדים ביטאה בקשר שניסתה ליצור עם הילדים במשפחה וכן בעבודתה במסגרת שנת חופש מגבע, בירושלים, בביה״ח הדסה, כמטפלת וסייעת במחלקה של ילדים חולי סרטן.

בשנתיים האחרונות נאלצה מרגוט לעבור לבית סביון וזכתה לטיפול המסור של עובדי-הבית.אהבה את המפגשים המשפחתיים בשבת אחר-הצהריים וחיכתה לקלנוע הצהוב, שגאל אותה, פעם בשבוע, מבדידותה.

מרגוט נפטרה בבי״ח העמק בעפולה, לאחר יסורים וכאב, בלילה של ה־ 15.6.94.

תהי נשמתה צרורה בצרור החיים,

וימתקו לך רגבי האדמה הזאת.

 

נגה פסקה