פרידה מפרידה
(דברים שנאמרו על קברה)
״העבודה היא כל חיינו מכל צרה תצילנו״, אם לא אעבוד - אמות. כך אמרה פרידה וכך היה. יחסה לעבודה כאל עבודת קודש. בבית התינוקות - ככוהנת במקדש, על פיה יישק דבר. העבודה נעשית בידיה בקלות, ממש מתנגנת, זריזה, קלה. עוד זכורות לי תנועותיה בעבודה, היתה מתישבת ישיבה שפופה, כבדואית ומסדרת את הבגדים בארונות הנמוכים. או כיצד היתה מתופפת ביד אחת במכסה הסיר ושרה, נכון ומדויק כשהיתה מאכילה את הקטנים. ואיך אפשר לא לאכול אצל פרידה?
מסירות ללא גבול; לאמהות היה אמון מלא בה, אפילו אם חלקו עליה. בימים ההם הרבה כוחות פיזיים וכוחות נפש היו נחוצים, ואת כל שהיה לה הקדישה לעבודה, כל עבודה. אף פעם אינה מרושלת, תמיד נקיה ומסודרת. תמיד לבושה בפשטות. מסתפקת במועט.
גם בקיפוליה להתחרות בה - לא ניתן. בזמן העבודה אין עוסקים ואין מדברים על דברים אחרים.
כל חייה - יום עבודתה מתחיל לפני עלות השחר, קיץ וחורף. פוסעת בשביל - עבודה, חדר משפחה וספריה. על ספר לא וויתרה. זהו סדר יומה, בהתמדה שאין כמותה שנים על שנים.
לפני כמה שבועות, כשמלאו לה 80, עליתי לברכה ובהזדמנות זו זמרתי כמה ענפים שהפריעו למעבר. בקשתי מטאטא והיא כדרכה, לא נתנה לי בשום אופן. ״מה פתאום צריך לעשות בשבילי?״ דוגמא אישית שאי אפשר לשכוח אותה.
כולנו נפרדים ממך פרידה, משפחתך הגדולה והמסורה, דורות שגידלת, אמהות וכל החברים בקבוצה.
יהי זכרך ברוך.
נירה רז