פרידה

כתב נחשון

קרוב לששים שנים מאז הגיעה פרידה ארצה מקמנץ שברוסיה. עם בואה ארצה נכנסה למשק הפועלות של חנה מייזל בתל-אביב ומשם הופנתה לקב' קסטינה, היא קב' באר-טוביה. קבוצה קטנה בקצה אזור ההתישבות היהודית (דרומה ממנה רק רוחמה). קבוצה של כ-15 חברים. מיד עם בואה נכנסה למטבח לעבודה.

נערה יפה, חרוצה, מתיחסת בכובד ראש לתפקיד שהוטל עליה. כזאת היתה מראשית דרכה בעבודה ובחברה. ראשית-דרך שהמשיכה בה עד סוף ימיה. עם התפרק קבוצת באר-טוביה ב-1924, נחוגו ארבע חתונות לפני התפזר החברים, כל אחד לדרך שבחר בה.

אחד הזוגות המתחתנים האלה היו פרידה ויוסף גוריון ז״ל. עם עזבם את באר-טוביה עברו ישר לקב' גבע הצעירה. בגבע נכנסה פרידה מיד עם בואה לעבודה בגן-הירק וכעבור זמן מה נכנסה לעבודה במטבח ועם הולדת בכורה יובל,  עברה לעבודה בבית התינוקות, בה המשיכה כארבעים שנה. משם עברה לשנתיים-שלוש לעבודה בביה״ס ועם פנות ימיה - לקיפוליה. מסלול רצוף של עבודה שקודה, מסורה, אחראית, ללא הפסקות וטלטולים מעבודה לעבודה. קוו ישר!

יום-יום עם השכמה, עוד טרם כבו כוכבים, אפשר היה לראות את פרידה צועדת שפי, ככוהנת, לעבודתה, עבודת הקודש שלה. קפדנית, דייקנית, ללא חוס על עצמה, תבעה גם מהעובדים אתה אחריות קפדנית. תמיד לבושה בפשטות ובטעם. זקופת קומה, הילוך גאה - כך נראתה תמיד וכך ניכרה תמיד בלכתה לעבודה ולעניניה.

יחסה לקבוצה ולחובותיה כלפיה, היו תמיד קו לרגליה. מלאה אותם בנאמנות ובהכרה. לא היתה בעלת תביעות מהקבוצה, אדרבא - תביעותיה מעצמה כלפי

הקבוצה היו קורקטיות וקפדניות ומלאה אותן בנאמנות ובהכרה. יחסה לעבודה היה קפדני וראתה בה את העיקרון המחייב ביותר. ואכן כל ימיה מלאה חובתה זו למופת וללא פשרות כלפי עצמה. היא לא היתה איש האידיאולוגיה, אך קבלה את עקרונות הקבוצה בפשטות מחייבת ומלאה אותן בכל חומרתן. יחסה לעבודה היה לשם דבר. יום-עבודה שמש לה ערך מקודש. גם באחרית ימיה, כשכוחותיה הלכו ועזבוה, לא הרשתה לעצמה להקל בחובותיה בעבודה. בשארית כוחותיה המשיכה בה, עד כלות כוחותיה ממש. אכן, היא לא היתה איש תביעה כלפי הקבוצה. לא דבקה בטענה של ״מגיע לי". אדרבא - תביעות הקבוצה כלפי חבריה היו לה צו להתנהגות יום­-יומית.

בשקט, בל ישמע קולה, הלכה בדרכה בקבוצה כל ימיה, ללא יומרנות מיוחדת, ללא תביעות יתירות, בפשטות ובקבלת דינה. כזאת היתה פרידה עד ימיה האחרונים ביותר - קו ישר!

הסיסמה ״העבודה היא חיינו" לא היתה לגביה דיבורים בעלמא, בחינת דורשים ואין מקיימים – היתה מדור ראשונים, שחייהם בקבוצה עברו עליהם מתוך חיוב עצמם לעקרונותיה, ככתבם ולשונם.

מבין המעטים - ״ממעטי דברים ומרבי מעש״, ללא פלפולי אידיאולוגיה, שמלאו חובתם בתום לב ויושר דרך. ישמשו נא חייה והתנהגותה מופת לכולנו ויהי זכרה ברוך ומכובד.

א. נ.