גוריון יקר, ירושלים, ט׳ בתמוז תשי״ב. 2.7.1952
...אני יודע שהמדינה, צבא ההגנה לישראל והחיילים המשוחררים לא ישכחו פעלך המבורך ורב־הכשרון בשיקום החיילים המשוחררים. לא רק רבבות החיילים שסודרו בעבודה, במשק, בחקלאות, בחרושת, בתחבורה, לא רק אלפי הנכים ומשפחות החללים אשר שוקמו והוחזרו לחיים פרודוקטיביים ועצמאיים יזכרו מה פעלת בשטח זה, אלא האומה כולה לא תשכח לעולם מפעל השיקום הענף והמוצלח, שבוצע על ידך ועל ידי עוזריך באופן הנותן כבוד למדינה הצעירה והמצערה.
ידעתי, קצת על קשיי עבודתך, על התביעות והתלונות המטרידות והבלתי צודקות של מרי־נפש וקצרי־רוח, המצוקה הכללית במדינה. וראיתי בסיפוק רב שאינך נרתע מכל קושי אובייקטיבי וסובייקטיבי, ומבצע ביד־ אמונה מפעל שיקום קונסטרוקטיבי לרבבות, שהיה נותן כבוד אף למדינות עשירות וותיקות, ושמדינת ישראל בוודאי רשאית להתגאות בו.
אין במדינתנו אותות כבוד ותארים — וטוב שאינם, ושכר מצווה הוא רק מצווה, כדברי חכמינו. אבל שכרך זה גדול ורב.
בהוקרה ובברכת חברים נאמנה
ד. בן־גוריון