מכתב לגדעון
כתבה אילנה
לפני שאנחנו נפרדים וחלק מעצמי נגדע החלטתי לכתוב לך מכתב. לנסות לסכם את חיינו - שהיו נפלאים וקשים כאחד. חיים שלימדו אותנו הרבה שיעורים. הבחירה הייתה שלנו – אנחנו בחרנו אחד את השני לטוב ולרע ומאז היה לנו אושר רב וגם דברים קשים מאוד נפלו עלינו, אנו נשאר לנו רק לקבלם. ההתחלה הייתה קסומה. אני הגעתי למחנה ההכנה בגבע עם קבוצת צופים בשם "מפלסים" שהיו מיועדים להשלים את גונן שהיה קבוץ צעיר של הצופים. הגענו לגבע כדי לקבל הכשרה לקראת ההגשמה. המקשר שלנו היה גדעון גולן ממיטב הנוער של הקיבוץ, שניסה בכל מאודו לחנך אותנו למשמעת עבודה. באותה תקופה הוא ריכז את ענף הזיתים.
אנחנו עבדנו במסיק הזיתים כשגדעון עובד ומשגיח עלינו ... כשלפתע שמע מהומה גדולה מאחד העצים המרוחקים. גדעון ניגש לעץ הרועש והעביר, ליתר בטחון, את המרעישה הראשית לעץ שלו. במסיק נעשה שקט. גדעון המקשר שלנו ואני עברנו את כל מהמורות החיים יחד ככל שזה התאפשר. נשאנו כעבור שנתיים ואני הרגשתי ברקיע השביעי, ידעתי שזכיתי בבעל שהיה ממש מתנה משמים: חכם, מוכשר בטרוף, עדין נפש, מתחשב תומך, כותב שירים, מצייר ובעל עיניים כחולות כמו השמים. מה אפשר לרצות עוד. המעבר לגבע לא היה פשוט אך האהבה והחברות שלנו הייתה כסלע איתן .
אני הגעתי לגבע אחרי שרות בנח"ל בגונן ומיד יצאתי ללמוד באורנים – מלאכה וציור. למדתי שנה והפסקתי כי ילדתי את בננו הבכור אייל, שהיה השיעור הראשון והקשה שלנו בחיים שממש לא ידענו איך להתמודד אתו. אייל נולד מאוד מפגר. אתה היית אבא נפלא עוזר ותומך ומעודד ככל יכולתך. כעבור שנה וחצי נולדה אפרת. תינוקת משגעת יפיפייה וכיון שאייל התפתח לאט הם גדלו כתאומים.הבלוי שלנו היה נסיעה עם הילדים בכרכרה וסוסים סביב גבע. אתה לימדת פעמיים כמחנך בבית הספר בגבע ושנה אחת לימדנו יחד אני אומנות ואתה מחנך של כתה ז' וכל זה ללא למודים. החלטנו שממש חבל על הכשרון שלא יתממש. יצאת ללמוד בטכניון ואני נשארתי עם שני תינוקות וזה היה בהחלט מבחירה. אייל היה בן 5 ובלית ברירה העברנו אותו לאחד המוסדות הטובים בארץ, ששם הוא נמצא עד היום הזה. כל שבועיים נוסעים לבקרו באדיקות – אתה היית המטפל שלו ומאז שחדלת אני עושה זאת באהבה גדולה. אייל הוא נשמה של מלאך שלא עשה לאיש רע מעולם ואני אוהבת אותו אהבת נפש. זה השיעור הראשון שלנו שלא בחרנו בו, אבל למדנו ממנו רגישות מה היא והתייחסות לחלש ולשונה.
חבריך לכתה היו מספרים כמה מבריק ומסודר היית בביה"ס. על המחברות היפיפיות שלך שהיו עוברות מיד ליד. וכך היה גם בטכניון - התחלת בהנדסת בניין כי זה מה שהיו מעוניינים בגבע... ואני חשבתי שארכיטקטורה הייתה מתאימה לכל הכישורים שלך. ואז התברר שדווקא למהנדס חשמל זקוקים בגבע ובטכניון הכירו אותך מהשנה הראשונה כשגמרת בציון הגבוה ביותר אפשרו לך כמקרה יוצא דופן להמשיך שנה שניה בחשמל ולא התחרטו כי גם שם היית הטוב ביותר וסיימת מצטיין כמעט ללא תשלום לטכניון כי היו לך סטיפנדיות לאורך כל הדרך. היית נוסע באוטובוס מגבע ועולה ברגל מתל-חנן לטכניון כדי להיות בבית מה שיותר. עשית גם תואר שני בהצטיינות. בינתיים נולד לנו עוד פרח - טל שהיה בבת עינך. כשטל היה בן 3 בשנת 1968 יצאתי עם ילדי ביה"ס לטיול שמאוד לא רציתי לצאת אליו... אך אתה השפעת עלי לצאת ואני אהבתי טיולים. הטיול היה נפלא וכאן הגיע השיעור השני ממש משום מקום... הייתי אחרונה בשורה ועליתי על מוקש נעל, הובלתי לבית החולים בצפת רגלי נקטעה מתחת לברך ונכנסתי לתרדמת. השיעור הזה היה שעור של חוזק ומסירות של בעל אוהב ודואג. חודש ימים ישנת לידי בכורסא ולא משת ממני עד שעברתי לתל השומר לשיקום. וכאן התחיל השיעור שלי של קבלת המצב, חזרה לחיים ופשוט להמשיך לחיות. בינתיים סיימתי את לימודי וקבלתי תעודת הוראה. החלטנו שלמרות הנכות אנחנו רוצים להגדיל את המשפחה. וכך הבאנו את ניר לעולם נולד ילד מתוק וחייכן. השנה הזאת הייתה השנה המאושרת בחיי. נולד לי ילד משגע, אתה קבלת על עצמך את ריכוז ועדת החינוך. היית בבית מאוד מסופק מהתזוזות שעשית בועדה, מנהל אסיפות, פעיל ומצליח, ואני מרוצה בעבודה, מאושרת וגאה בילדים, ומאוד מאוד גאה בך וביכולותיך שתמיד ידעתי על קיומם.
ואז לבורא העולם נראה שיותר מדי טוב לנו והוא הפיל עלינו בתוך כל הטוב הזה את מכת המחץ... ואז בדרך לבקר את בננו אייל פגעה בנו מכונית של נהג צעיר פגיעה חזיתית שבה אתה נפגעת פגיעת ראש רצינית ונתנו לך 10% סיכוי לחיות. וכאן החל מרוץ בלתי אפשרי ואולי גם זה היה שעור רק קשה לי להגדיר מה למדנו ממנו הסבל היה בלתי נתן לתיאור בבית נשארה אפרת בת 13 טל בן 6 שהיה קשור אליך ככל שילד יכול להעריץ ולהיות קשור לאבא שלו. ניר תינוק בן שנה... אמא שלך ואביך נרתמו לעזרה בבית ואחיותיך עשו תורנות בבתי החולים השונים שעברת בהם כדי להחליף אותי ולאפשר לי להיות יום או יומיים בשבוע עם הילדים. זאת הייתה נפילה אדירה שנמשכה כשלוש שנים עד שהצלחת לתפקד כאדם רגיל. חזרת אלינו גדעון אחר. והחלפנו תפקידים אני הפכתי לתומכת ואתה יותר ויותר לנעזר. ואז החלטנו למזלנו, להביא לעולם את בת הזקונים שלנו את שלומית שנולדה ברגע שהודיעו על הפסקת האש של מלחמת יום כפור והחלטנו לקרוא לה שלומית בתקווה שבאמת השלום כבר יגיע. המשכנו והיינו משפחה עם ילדים נפלאים, חתולים וכלבים ושאר חיות כמו למשל נוח האוגר שחי במגירה... תוכים, אוגרים, תולעי משי ועוד... היינו נוסעים לטיולים משפחתיים בארץ ואפילו לארצות הברית נסענו לבקר את משפחת בינדר כששלומית בת שנתיים וחצי. שנינו אהבנו טיולים והגענו לסין ולאוסטרליה לבקר ולהביא את שלומית.
חיינו חיים טובים גם אם לא היו תמיד פשוטים... אם הייתי צריכה לבחור הייתי בוחרת באותם החיים. כשעברת לבית סביון השתנו החיים כי כך רצה הגורל אך עדיין האהבה נשארה ותהיה קיימת עד הסוף. ואולי בגלגול הבא נוכל להשלים את מה שהחמצנו בגלגול הזה.
אוהבת אותך מאוד אשתך.
אילנה גולן