אייל שלי - נכתב ע"י אפרת להלוויה
נולדת הבכור במשפחה ואני שנתיים אחריך. עד גיל 5 גדלנו ביחד. שני אחים שנוסעים בעגלה אחת.
בגיל 5 עברת למוסד "לבצלר" שהפך לביתך. בתור אחותך הצמודה היה לי קשה לקבל את אי היותך לצידי ובלית ברירה לקחתי על עצמי את תפקיד הבכורה.
כל יום שלישי אחת לשבועיים היינו נוסעים לבקר אותך ב"לבצלר". בתחילה אבא, אמא ואני ובהמשך שאר בני המשפחה.
לעיתים היה לי קשה לספר ולהסביר איפה אתה, מה מצבך, וכן מיעטתי לדבר עליך. ככל שבגרתי הבנתי איזה ערך מוסף אתה למשפחתנו: ערך הקבלה, ערך ההכלה, ערך הסבלנות, ערך קבלת השונה וערך האהבה. בעיניך החומות, מבטך המלטף טוב לב שופע.
למרות שלא דברת ולא ידענו מה אתה מבין, מה אתה חושב, מה אתה מרגיש, אי אפשר היה שלא לאהוב אותך. מעולם לא עשית רע.
באחת מהפעמים, כשעוד הגעת לביקורים, החלטתי לבוא ושנעשה יום בילוי של אחים בכורים- אתה ואני. נסענו לתבור. אבא ואמא נשארו באוטו ואני לקחתי אותך לכנסיה. באותה שעה הייתה שם תפילה ונשמעו קולות שירה. ישבנו שנינו בשקט והקשבנו. נתתי לך יד והרגשתי שלמרות הכל אף אחד לא יוכל לקחת את הקשר בינינו.
הגעתי אתמול לבית החולים להיפרד ממך. שכבת לך שקט, רגוע ושלו. אייל שלי, השארת בליבי חור ענק. אני כבר מתגעגעת . עיניך החומות ילוו אותי בכל מקום. נוח בשלווה על משכבך.
באהבה אפרת אחותך.