דינה גוריון קורות חיים

אמא, סבתא, סבתא רבא, דינה גוריון. בת 92 במותה.

נולדה בעיירה פאזארז׳יק בבולגריה, לאביה יעקב בלו ולאמה ג׳מילה משולם - ילידי תורכיה. הוא אלמן צעיר עם שלושה ילדים: יוסף, רבקה ואברהם ז״ל והיא עלמה צעירה. דינה־דינקה, נולדה ב-1928 בחג החנוכה, התייתמה בגיל 5 ואת אמה החליפה ״דודה רבקה״, אחותה, שהייתה בת 10 בלבד. "לנצח אזכור לך אחותי הקרבתך האישית וחסד נעורייך".

דינה, בת מזל גדי, שובבה, נמרצת ודינמית. כשאביה התחתן בשלישית ועלו קשיים, העבירו אותה לבית יתומים בחסות המלך בעיר הבירה סופיה. בשביל דינה היה מהלך זה ״משנה חיים״! זכתה באושר גדול. קיבלה חינוך יסודי בבוקר, בבית הספר היהודי ובפנימייה: בלט, מוזיקה, פסנתר, ספורט, מקהלה וחונך אישי ־ סטודנט מהאוניברסיטה. האושר נמשך כשלוש שנים ובקיץ 1939, נסעה הביתה לחופשה והיא בת 9 בלבד. בתוך יממה קיבלו הודעה על גירוש כל הנתינים הזרים מבולגריה. כל המשפחה, עם עוד משפחות קרובות, ארזו מטלטליהם ועלו לרכבת. 30 יום נדדו ברכבת ממדינה למדינה, עד שבסופו של דבר התאפשרה כניסתם לתורכיה.

בתורכיה חיו כפליטים אנוסים, דיברו לדינו בבית ותורכית בחוץ. דינה - דינקה - הקטנה, עסקה בעבודות קטנות כמו תפירת כפתורים והכנת תרופות ומשחות בבית מרקחת. אחרי כשלוש שנים, האירה השמש והמשפחה יצאה למסע לארץ ישראל, נסעו דרך סוריה ולבנון לראש הנקרה. שבוע אחרי שהגיעו לארץ עברה דינה עם כל הילדים לבן-שמן. ״אני רגילה לחיי פנימיה״, לא עוד לדינו, לא תורכית ולא בולגרית - רק עברית! משתלבת, צעירה ונמרצת, יפהפיה עם זוג צמות שחורות ורוח נעורים.

בשנת 1946, בגיל 17 וחצי, התגייסה בגאווה לפלמ״ח. שירתה בהכשרת החושלים בגבע, הכשרה שהיתה מיועדת להקים את קיבוץ עמיעד. החבר שלה נהרג בליל הגשרים בגשר שיח׳ חוסיין. לאחר זמן, נקשרה נפשה ביובל גוריון, בן הקבוצה יפה התואר. הם נישאו ב31 באוקטובר 1947 בבית הכנסת בכפר יחזקאל, עם טבעת מושאלת (לימים קנה לה אביה יעקב טבעת נישואין).

במאי 1948 (מלחמת העצמאות) נולד גדעון הבכור. באפריל 1967 (לפני מלחמת ששת הימים) נולדה מיכלי הצעירה. ובאמצע – זיוה'לה ז"ל, עירית, שרה ואסף. ״למרות שגדלנו בחינוך המשותף, זכינו כולנו לתקופת הנקה וקרבה ממושכת. אמא, באומץ ובנחישות, גידלה אותנו כמעט לבד. אבא יצא לשליחויות שונות והיה מעט בבית. קיבלנו חום ואהבה וספגנו ערכים וערכי משפחה״.

כל שנותיה בגבע (שנכנסה לשנתה המאה), טיפלה דינה- דינגו בילדים והפכה למוסד בגבע! מסירות אמהית, קבלה ונתינה ללא תנאי!!! עם סיום עבודתה בחינוך, עברה לטפל... ואיך לא?... במתנדבים. למרות שלא דיברה אנגלית, תכונותיה ולבה הפתוח והאמהי גישרו על כל הפערים.

לפני 13 שנים נפרדה, נפרדנו, מיובל אהוב לבה. מאז, הקדישה את חייה לעצמה ולמשפחה, הפכה לראשת השבט שיצרו ביחד: 6 ילדים, 16 נכדים ונכדות, 29 נינים ונינות, לכל אחד פינה אישית ופרטית בלב הגדול של אמא. דינה שלטה בתאריכי ההולדת של כולם וכל אחד ואחת קיבל/ה תשומת לב ייחודית ומתנות ברוחב לב, עם המון ביצי שוקולד קינדר ו״מקופלות״.

אומרים על גילה המופלג: ״שבעת ימים״. אך אמא לא שבעה מהחיים, רצתה עוד ועוד לחיות! הייתה עירנית וצלולה עד הרגעים האחרונים.