הנצחה בקבוצת גבע

במקום קדיש לאמי גטריידה - 

"באהבה ימי עשיתי לא רק בזמן", שש מילים מאת המשורר טאגור שמתמצתות בעיניי את כל מהותך חסרת הגינונים והמלל, ואת מסירותך הבלתי מתפשרת לכל אדם ולכל דבר שאהבת. הקשר בינינו התפתח והתחזק בהדרגה. בילדותי פחדתי מקולך הרועם, מגופך הגדול ומאופן דיבורך התקיף. נקודת המפנה הייתה כאשר לפני שנים לאחר שעברתי ניתוח קשה, באת לבקר אותי, חייכת אליי ואמרת בפסקנות הטיפוסית שלך - "עכשיו תתחילי לחיות בלי תירוצים!", ומאז נהיינו ידידים וברגעי שפל בחיי, קולך מהדהד בראשי ואני אוספת את עצמי ומשתדלת לעשות כדבריך. היית לי דוד יקר יחיד ומיוחד ואני אסירת תודה על כך ואתגעגע תמיד.

לילך רז 

ברכה לאבא

17.04.03

וגם 29.3.2013

לאבוש/סבוש האהוב שלנו,

אבאים/סבאים כמוך נדיר למצוא ולמרות שרבים מחברינו הטובים היו מוכנים להתחלף איתנו בכלל בלי למצמץ, אתה שלנו בלבד ואנחנו לא מוכנים להתחלק בך. טוב אולי רק קצת.

לתת, ולתת בכמויות הוא המסר שהעברת לנו כל החיים, לקבל הרבה יותר קשה לך, אבל אתה לומד.

ליברליות תמיד הייתה אצלנו בבית (חוץ מכשלא חושבים כמוך), קיבלת אותנו ואת כל מי שבא איתנו בכבוד ואהבה, תמיד תומך ותמיד לצידנו בכל דבר.

החברים שלנו תמיד יתקבלו בביתך בזרועות פתוחות , בחיוך ושולחן ערוך ולא חשוב כמה יבואו, כל המרבה הרי זה משובח.

ובואו נדבר על אוכל – מוטיב מרכזי בחיינו ובביתנו –

כל מי שרעב או בא לו פינוקים ואוכל ביתי והוא לאו דווקא ממשפחת גטריידה , והוא לאו דווקא מקבוצת גבע, והוא לאו דווקא מישראל, יודע שאצל אמי תמיד יש אוכל איכותי ובכמויות והקריאטיביות עולה על כל דמיון – חביתות ביזלים (שחייבים לטעום גם אם ממש לא בא לך), מרקי גורמה, 20 סוגי סלטים, "אגון איילנד", פקאנים קלויים בתנור, עוגות שמרים-צמות בכמויות מסחריות שלא היו מביישות אף קונדיטוריה, והספציאליטה של השף – פסי חלה מרוחים במרגרינה מעורבבת באבקת מרק אפויים בתנור – גאוני.

כל בעיה אתה יודע לפתור, או בכל אופן בטוח שאתה יודע לפתור –

מוציא לנו קוצים עם מחט, עושה לאמא טיפולי פדיקור, מצפה שמיכות, כל מנורה שצריך לתלות מגיע מקצה אחד של הארץ לקצה השני, כל מכונת כביסה שצריך לתקן או בית שצריך לבנות גם אם הוא בארץ אחרת - מר "פיקס איט" לשירותך תמיד.

מלא בכישרון ויצירתיות ויש את התכשיטים המקסימים והמרובים שאתה עושה להעיד על כך.

אתה תמיד צודק, גם כשאתה טועה אבל מתרכך עם השנים.

בעשר השנים שעברו מאז שכתבתי את הברכה הזו, קרו הרבה דברים, עצובים ושמחים, נפרדנו בעצב גדול מאדי ואישה האהובים, רומי הצעיר בנכדיך בא לעולם, עשית טיול חוצה יבשות לבקר את ערני ונגה, הפסקת לעבוד והעלית הילוך בייצור תכשיטים, למדת לקבל באהבה את עזרתנו ולהודות שאתה לא תמיד צודק ולא יודע הכל ושאתה יכול גם ללמוד מאיתנו הרבה.

אתה אבא וסבא שלנו – הכי משקיען בעולם, הכי אוהב, הכי שמן והכי אהוב.

מילדיך, נכדיך וכל משפחתך המורחבת האוהבים מאד.

זכרונות – אמי גטריידה

בברלין

נולדתי בערב פסח, 8.4.1933, בברלין שבגרמניה. שמו של אבי, אָדי, נגזר מן השם אדולף ובעברית שמו אברהם. שמה של אימי אילזֶה, אך בילדותי קראתי לה ״אישה״ ומאז כונתה כך בפי כל המשפחה. כשנה וחצי אחרי נולד אחי גידי, גדעון, ושנתיים אחריו נולדה אחותי נורית. זיכרונותיי מברלין מעטים ביותר, לא ברור לי אם הדברים שאני כותב עכשיו הם זיכרונותיי שלי, או שאלו הם סיפורים שסיפרו לי הוריי. הייתי הבן הראשון במשפחה כולה, לאימי היו שש אחיות ולאבי שלוש אחיות, וכולן פינקו אותי מאוד. פעם, כשהייתי בערך בגיל שלוש, הלכתי לטייל לבדי ברחובות ברלין עד שאסף אותי שוטר והביא אותי לתחנת המשטרה. הצלחתי לומר לשוטרים את שם הורי והיכן גרו ובכך נסתיימה הפרשה. אני זוכר במעורפל שמסיבה כלשהי אושפזתי פעם בבית חולים, אצל דוקטור נסאו, שעלה ארצה מאוחר יותר. אני זוכר שסגרו אותי מאחורי מחיצות זכוכית ואני בכיתי וצעקתי כל היום. אני זוכר שנכחתי במצעד שבראשו עמד היטלר, המצעד עבר ברחוב שבו גרנו ואנחנו עמדנו במרפסת הדירה והסתכלנו למטה. עוד אני זוכר שהייתה לנו מכונית שחורה, דבר נדיר בתקופה ההיא כשהמלחמה הבאה כבר עמדה באוויר. משפחתי ואני עזבנו את ברלין בשנת 1936. לימים, כשביקרתי בעיר עם לאה׳לה, אשתי, נתתי את כתובתי הישנה למדריכה שהראתה לנו את ברלין. כשמצאנו את הבית, נזכרתי במקום ועלינו במדרגות אל הדירה שלנו. את הדלת פתחה ישישה שלא הרשתה לנו להיכנס, היא סיפרה שהיא מתגוררת בדירה משנת 1944 ומעולם לא שמעה דבר על הדיירים הקודמים.

לאדי, אבי, היה מפעל קטן לתיקים ולמוצרי-עור שאותו ירש מאביו. אחותו גילדֶה עבדה גם היא במפעל, כמזכירה. לפני שקיבל את המפעל עבד בהכנת מדרסים אורטופדיים, והיה בעל מקצוע כתחום. מחוץ לעבודתו במפעל, הדריך בתנועת נוער ציונית בשם ״בלאו-וייס״ - כחול ולבן, שם גיבש קבוצת צעירים שתכננו לעלות לישראל ולהקים קיבוץ. אדי לא היה אדם דתי, על אף שגדל בבית כזה, אך הוא היה יהודי ציוני ותכנן לעלות ארצה עם הקבוצה.

 סבא אמי

סבוש שלי, סבא אהוב, האיש הכי חמוד והכי נאהב על ידי כולם שיש. איזה כיף שהיית סבא שלי ואיזו זכות זו היתה להיות הנכדה שלך.

היית סבא שהיו לו הרבה כובעים; סבא שוקולד, סבא תכשיטים, סבא עוגות שמרים, סבא אין סוף טיולים בקיבוץ ובכלל סבא שפשוט היה איתנו לעשות כיף בכל דקה.

תמיד חיכיתי בכליון עיניים לתקופות שלנו איתך. הזיכרונות הכי יפים שלי מהילדות היו איתך בקיבוץ, מהטיולים בשדות ובפרדסים קוטפים פומלות ופקאנים, מסתובבים בקלנועית לבקר את כל החיות, לאין ספור הפעמים שבילינו איתך בבריכה, ללשחק שעות מתחת לבית הקודם במתקני המים שבנית לנו ולהסתובב בגינה בין עשרות עצי הפרי ששתלת שם.

היית סבא כל יכול מבחינתי, הערצתי אותך, אין דבר שלא ביקשנו שלא יכולת לעשות או לתת לנו. אחד הדברים שהכי אהבתי זה לבלות איתך בסדנת התכשיטים, רק אתה ואני, להסתכל עליך בהערצה, ללמוד, ופשוט להיות איתך, כי היית הסבא האהוב שלי שהרגשתי תמיד כל כך בטוחה ואהובה לידו. היית חלק כל כך משמעותי בחיי ועכשיו עם לכתך נגמר לו פרק בחיי. מודה לך על כל ההכלה, הדאגה והאהבה האין סופית שנתת לנו, אבל הכי אני מודה לך שהיית פשוט נוכח איתנו.

אתה יכול להיות מאוד גאה ושלם עם המשפחה שיצרת ועכשיו הגיע תורך לנוח.

תנוח על משכבך סבא אהוב שלי, איזו זכות זו שהיית סבא שלי.

רותם ברטרם