גדעוֹן גלילי  12/2/1924 – 29/1/2008

 כתב נחמן 

גדעון גלילי הגיע לגבע משפייה בראשית שנות ה-40. לבדו הגיע, ילד היה באותם הימים.

אינני יודע כיצד בא דווקא לגבע, אבל אחריו באוּ והצטרפו עוד ועוד ילדים משפיה, כיחידים וכחבורה. ביניהם שמואל פירסטנברג ושאול ברזק ז"ל. ולבסוף חבורת המשפחות מגזר שחלקן היוּ במקורם בוגרי שפיה.

גדעון היה דגם שפייתי מובהק, שתאם מאד את מה שבגבע נחשב לרצוי ביותר: הוא היה אדם שאהב עבודה. זריז במלאכתו, מסור ונאמן, חרוץ ואחראי - כך הפכה קליטתם של הילדים האלה, ובהם גם גרשון ז"ל לקלה וטבעית, וכך מאוחר יותר, גם שאול ברזק ושמואל פירסטנברג. הם הביאו משפיה "נוסח" מיוחד, ראשית, כמובן, בעבודה, אבל בנוסף לזה - בקשרי חברוּת הדדית רבת-שנים, ויחס חם לשפיה, מקום בו נקלטו כילדים חסרי משפחות - יתומים או מסיבות אחרות - שם רכשוּ השכלה בסיסית, ובעיקר ערכי הגינוּת, יושרה ונכונות אישית לעשות כל מה שדרוש לטובת החברה והמשק.

על הקשר לשפיה שמרו ה"שפייתים" כל השנים.

גם פגישתם עם בני-גבע הראשונים הייתה כמו-טבעית, ולא פלא הוא שחלקם הקימו משפחות עם בנוֹת גבע; ראשון - גדעון עם אורה ואח"כ שאוּל עם ניקה ושמואל עם רינה. וכך מאירקה וציפק'ה שהצטרפו ונקלטו בקלות. כך התהוותה פה שִכבה וחברה של אנשים וילדים שצמחה על בסיס זה והשתרשה פה. כל ימיו של גדעון בגבע היו פרשה בלתי-נגמרת של מעשים-טובים ויזמוֹת מבורכוֹת. קצר המצע מרשימת המעשים האלה אבל ראוי לציין: בעגלונות; בדיר הצאן; בפלחה (שאותה ריכז שנים לא מעטות); ואח"כ - שנים רבות ב"בקרה".

גדעון תִפקד שנים רבות כמא"ז גבע (מפקד צבאי-בטחוני) של הישוב, וכן כמפקד ה"נפה" (ישובים נוספים תחת אחריותו).

"בשבת השחורה" המפורסמת, ב1946, כאשר נלקחו למחנה המעצר בעתלית ואח"כ לרפיח כמה עשרות מאנשי גבע, גם גדעון היה ביניהם. מן הימים ההם נשארו רשימות רבוֹת שלו שהן מעין תיעוד ממשי ממה שהיה שם. פליאה -היא מנין הייתה לו - לנער הזה שלא הייתה לו נגיעה לכתבנות ותיעוד, התחושה שחשוּב לשמור ולשמר את הדברים.

נוהג היה גדעון שנים רבוֹת לרשום רשימות-זיכרון לחברים שנפטרוּ, לא שכח ולא התעלם מהם ודאג לרשום ולזכוֹר.

בעת שהצטרף לועדת-החינוך, ושנים רבות פעל שם, הקים גדעון, לראשונה בגבע, מחסן "טיוּלים", ובו ציוד נדרש לעניין חשוב זה ששימש אותנוּ, יחידים ומשפחות - שנים רבות ואולי עד היוֹם. הוא הקפיד לתחזק את הציוד, לרשום הכל ולדאוג לתקינותו.

גם לועדת-בריאות נתן את ידו. עניינה אותו תקופת-המחלה או הזקנה של חברים, ולכן, עם הקמת בית-סביון דאג להקים קשר עם "יד-שרה", ולקבל מהם מכשירים וכלים שונים שטרם היו אצלנו להקלת סבלם של הנזקקים, ובכך עסק עד ימיו האחרונים ממש.

כל השנים היה נוהג לחלוף ולהציץ יום-יום לבית-סביון לדרוש בשלומם של החיים שם. שואל לצרכיהם וטורח להקל. תכונה נוספת נאה ומיוחדת של גדעון הייתה לחלוף בוקר-בוקר עם תום הארוחה על פני השולחנות ולומר "בוקר-טוב", לכולם. מנין ספג גדעון תכונה מיוחדת זו?

את השכלתו, שחש תמיד כי אינה מספקת, טרח להרחיב ע"י קריאה רבה. דומני, כי לא רבים כמוהו היו והנם קוראים מסוּרים ומתמידים. הוא קרא דברים שהשלימו לו כפי שאמר לא פעם, "חורים שחורים" בהשכלה וידע. ושקד להשלימם.

במשך השנים הקימו גדעון ואורה משפחה רחבה ומסועפת. דומני שבט גלילי הוא הגדול ביותר בגבע. רובם המכריע חיים בגבע, ולהם נכדים ונינים רבים. וידועים כאנשים חרוצים, נאמנים ומסורים כדוגמתם של האב והאֵם.

הנה כי כן, מנער יתום, חסר משפחה והורים, צמח גדעון והיה לאב-משפחה למופת, לאדם מעורה ורב-מעש בחברה ובעבודה, לאיש-ספר ולחבר נפלא.

תמיד נזכור את גדעון ברגשי אהבה וכבוד, בתחושות של תודה עמוקה על כל השנים והימים, המעשים והמפעלים שעשה בתוכנוּ.

יהי זכרו ברוך ומבורך!

נחמן