יעליק
נפרדנו איתך מאבא ישראל, אחר-כך מאמא אוסיה, לפני כמה חודשים מאחיך אהובך יוסל׳ה והיום - בלעדייך, אנו נפרדים ממך.
יעליק, בת גבע שאל מול הגלבוע, ילידת מאורעות 1936. מאז ומתמיד צמאת חיים ודעת, יופי ויצירה. רוקדת, מרבה לטייל ברחבי הארץ.
לומדת, תמיד לומדת, אם בקורס חצי-שנתי ב״אפעל״ ואם בחוג ליהדות, באוניברסיטת ״בר אילן״. מטפחת נוי בגבע.
יוצאת עם צבי והמשפחה ב-1985 לעזרה לקיבוץ צעיר, לשדה-בוקר שבנגב.
עם שובה מטפלת בילדי הגנון, ואצלה הילדים לא אוכלים סנדוויץ, אלא רק כריך - ״כך אמרה יעליק!״ אחר-כך לומדת שרטוט ועוברת לעבוד בבקרה.
עם מחלתם של ישראל ואוסיה, עוזבת את בקרה ועושה את תחביבה - התפירה - למקצועה. לבושה, שתמיד מעניין ומקורי, מבטא את יכולתה המקצועית. רבות הבחורות שפנו אליה: צר לי! רחב לי! יעליק הושיעי! מהיותה נהגת, הסיעה רבות, שמצאו בה אוזן קשבת למצוקותיהן ולצרכיהן.
עם צבי בנתה בית קולט.
בחודשים האחרונים קראה היטב את המפה שלה. לא הדחיקה את אשר קראה בה וניסתה למצות את כל שלמדה בחייה, כשהאקורד הלפני אחרון היה, נסיעה לטיול לפראג, למעין פרידה מהעולם. ומרגע שובה - מלחמה לחיים, כשצבי לידה, מגייס כוחות גוף ונפש - להיות! ועימו זוהר, הדס, אלעד והמשפחה. הגלגול במדרון מהיר מדי. המעבר מלהיות ללחדול- כהרף עין. לא ברור, לא מובן, קשה. אנו פה, כולנו, מלווים אותך ונפרדים ממך.
שלום לעפרך, יעליק. תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.
פועה רז