צבי גל

כתב ישי 

צבי גל נולד בעיר טוקומן בארגנטינה בשנת 1936, בן שני לסופיה ומשה גולסט.

עלה ארצה בשנת 1956 יחד עם גרעין המיועד להשלמה לקיבוץ אור-הנר.

נשא לאשה את יעליק אבני ז"ל ביום  22/02/1957.

לזוג נולדו שתי בנות ושני בנים: ירון הבכור, זוהר, הדס ואלעד.

ב1957 התגייס לצה"ל לשלושה חדשים כחייל עולה וכנשוי.

בשנת 1963 יצאה המשפחה לעזרת קיבוץ צעיר – שדה בוקר. בגבע עבד צבי ברפת, בפרדס, באגסים בבקרה. 

הכרתי אותך לראשונה, כששרתנו יחד בבסיס הטירונים של הנח"ל מחנה 80.

אתה נשאת לא מזמן ליעליק ז"ל. יצאנו יחד לחופשות שבת לגבע, אתה לאשתך ואני לחדר הרווקים שלי. אתה ממוסד, מזמין אותי להתארח בערבי שבת לכוס קפה ומחליפים חוויות-מאירועי השבוע שחלף. התבדחתי על חידודי הלשון, בעברית הבסיסית שרכשת. הנה דוגמא: היית חניך תורן כיתתי, ועליך להעלות את הכיתה למסדר עם מדי "ב". ואתה קורא:"כולם לעלות עם בלי בגדי "א" למסדר.

באחד הערבים אתה טומן לי פח. רחל אחותך התארחה אצלך גם כן. בסוף הערב בקשת ממני ללוות אותה כי חושך בחוץ. ומכאן חרז חיים קארו ז"ל את המשפט: "עוזרי-אבני-גל, כך נסגר המעגל".

אתה היית איש טוב, ישר וכן. איש עם מוסר עבודה גבוה. חובב בעלי-חיים. הייתה לך פינת-חי שהתמסרת לה, שהפכת אותה למועדון של שעות אחה"צ.

היית אספן של חפצים נטושים, לא פעם סיפקת לחברים חפצים משם. גם בחיי היומיום היה לך הומור, חידודי לשון ומכתמים.

נפגעת בחוליים רעים, בכלי הדם ובכליות. עברת ניתוחים קשים וחזרת לשגרה זמנית.

לאחרונה סבלת בחריקת שיניים טיפולי דיאליזה, שלוש פעמים בשבוע. אושפזת מספר פעמים כי בריאותך כשלה.

היית מעשן כבד, ולא שעית לבקשתנו להמעיט כי זה מזיק לך ומקצר את חייך. באחד האשפוזים, הגיע רופא ממחלקת הדיאליזה לבקר אותך ושאל אותך, אם כשתהייה בחוץ (בבית) לא תעשן? ענית לו: "אני תמיד מעשן בחוץ".

איש משפחה היית, אהבת את כולם ואנחנו משפחה ענפה הפזורה ברחבי הארץ. המרחק לא הניע אותך מלקום, ספונטני ולנסוע לביקור. ואנחנו תמיד בכוננות ספיגה בשמחה, בעיקר האחים והאחיות שלך הרחוקים מגבע.

הרעפת אהבה על נכדיך והפתעות היו באמתחתך למכביר.

אתה תחסר לנו בנוף הגבעי ונוצר חלל גדול במשפחה לכל ענפיה.

ינעמו לך רגבי עפרך ותמצא מנוחה שלמה.

ישי עוזרי