דברים שנאמרו על קברה של שרה
כתב נחמן
שרה נולדה בשנת 1916, בעיר סמרה שברוסיה הרחוקה.
עם תום מלחמת העולם הראשונה, ב-1918, עברה האם ושני ילדיה הקטנים לפולניה, שם היה האב.
בשנת 1925 עלתה האם, שנתאלמנה, לארץ-ישראל, ושני הילדים נשארו שם וחיו אצל קרובי משפחה.
כעבור זמן-מה נסעו שני הילדים - שרה בת 10 ואחיה יהושע בן 15 - לבדם לארץ-ישראל, ברכבות ובאניות ובטלטולים קשים.
האם חייתה בתל-אביב, סבלה מחסור ודלות.
לאחר שנה, שבה למדה בבי"ס "גאולה", נשלחה שרה, ילדה קטנה, לכפר הנוער בן-שמן.
החיים בבן-שמן היו עבור שרה תקופה נפלאה, שתמיד נזכרה בה בחום ובאהבה. זה היה כפר, שבו התחנכו בעיקר ילדים ממשפחות-מצוקה, או יתומים, היתה שם פעילות חינוכית וחברתית יוצאת-דופן, ששמעה יצא בכל הארץ. שילוב מיוחד של עבודה, לימודים, חיי-חברה ותרבות והווי עשירים מאד.
בבן-שמן התארגנה חבורת תלמידים כגרעין, ושרה בתוכם. בשנת 1934 מגיעה החבורה, 7-8 צעירים, לגבע. גרעין ההכשרה הראשון שהגיע לכאן, ה"בן-שמנים", כפי שקראו להם, הביאו לגבע נופך מיוחד של הווי ותרבות, כפי שהתחנכו בבן-שמן.
שרה נקלטה במהירות בעבודה, בטיפול בילדים בגילים שונים, בה התמידה כ-30 שנה, מכאן היא עברה לעבודה במתפרה, בה התמידה כל ימיה .
כמי ששרה טיפלה בו, כאחד מילדי המקום, זכורות לי היטב תכונות המסירות, הדייקנות, האסתטיקה והזריזות, שאיפיינו אותה בכל מקום.
בגבע נפגשה שרה עם אהרונצ'יק ולאחר שנתיים הם נישאו והקימו את משפחתם. נולדים: ניצה, נעמי ויהודה.
אהרונצ'יק, מילדי תל-אביב הקטנה, חיפש את דרכו ממשפחת סוחרים תל-אביבית אל ההתיישבות. לאחר חיפושים ושהייה קצרה בתל-עמל (ניר-דוד), הוא עובר לגבע, לחיים ולעבודה עד סוף ימיו.
לאחר פטירתה של ניצה, הבכורה, ב-1979, ולאחר שנים של סבל ודכאון, נפטר גם אהרונצ'יק, ב-1983, לאחר מחלה קשה.
והיתומה, שבאה לארץ בגיל 10, הכתה כאן שורש והפכה לחברה ולאם-משפחה למופת.
בשנותיה האחרונות התאמצה שרה להשתתף בכל מיני חוגי-לימוד וטיולים, שאפה להחזיר לעצמה משהו, שנחסך ממנה כל השנים וחסר לה מאד.
כל אדם מוצא את הביטוי הייחודי לו בתחום כלשהו. אצל שרה זה היה בריקוד. זכורים לי היטב ערבי-ריקוד בלילות-שבת, בחדר-האוכל, בימי ה"בן-שמנים" ולאחריהם, כששרה במרכז הרוקדים, מחוללת בגמישות נפלאה עם בן-זוגה וכל המרקדים מפנים לה את מרכז השטח.
הריקוד היה עבורה, כנראה, הביטוי השלם והנכון ביותר של אישיותה.
לפני שנים אחדות נזדמנתי יחד עם שרה לטיול בתורכיה. שם, בערב האחרון, התכנסנו לאיזה מועדון לבילוי. לקראת הסוף התעוררו ריקודים והשמחה עלתה. לפתע פרצה שרה, שהיתה כבר בגיל נכבד שמעל 75, אל הרוקדים והתחילה לרקוד. וכאן, שוב, כמו מעצמו, התפנה קהל-הרוקדים לצדדים והותיר את האישה הקטנה הזו לחולל לה לבדה, כשהכל משתאים ומוחאים לה כף בהתפעלות גדולה.
שרה היתה מאושרת. כשיצאנו, אמרה: "אלה הם הרגעים שלי!".
שרה מובאת עתה למנוחת עולמים באדמת גבע, ליד אהרונצ'יק.
תנחומינו והשתתפותנו באבלה של המשפחה, נעמי, יהודה, אתי והנכדים, שלא תדעו דאבה עוד.
יהי זכרה ברוך.
נחמן רז.