חייו של נחשון
כתב לייבוש
הכרתי את נחשון ואת בני משפחתו משנת 1922. היה בינינו הפרש של שנתיים. היה זה פער די גדול בתקופה ההיא, ראינו את עצמנו מבוגרים ונחשון היה כביכול עוד ילד, רק לאחר שנים, כאשר ההבדל של בגרות טושטש, ניתן היה לנו לעמוד על אופיו ותכונותיו.
אם כי עוד נשאר ביחסינו אליו משהו שבין אבות ובנים, צריך היה להכיר את בית ההורים של נחשון בשביל להבין את השלמות שהיתה בו.
נחשון גדל בבית, אשר לא רבים כמוהו ביהדות בתקופה ההיא. האב השתייך לשכבת המשכילים בעם, מותר לכנות אותם בתור אינטליגנציה יהודית עמוקה. בתוך הבית גדלו הילדים באוירה ציונית. זה היה אחד הבתים הבודדים, אשר דברו בו עברית. כאשר נחשון חיפש את דרכו, היתה לו האפשרות לקלוט נכסים רוחניים בלי קונפליקט עם האוירה של בית אבא. תוכן חיי הבית לא היה התעשרות או להיפך תסכול של עוני מרוד, כפי שהיה שכיח אצל יהודים. נחשון לא פגש את השקר המקובל בין מציאות המעשים ועולם העקרונות. רגש כיבוד האב לא נתקל בצורך של ביקורת והצטדקות. ונחשון היה שלם עם השאיפות שצמחו בו. חייו לאחר כך הוכיחו את השלמות הזאת בין הרעיון, השאיפה וההגשמה העצמית.
ב־1924 הגענו ארצה ונכנסנו לחבורת פועלי המושבה בנס ציונה. בהיסטוריה של הארץ נרשמה תקופה זו כמאבק על עבודת הפועל העברי במשק העברי, דהיינו כיבוש עבודה עברית... למעשה היה זה מאבק לשם כיבוש עצמנו לעבודה.
מן היום הראשון היה בנחשון מסירות ולהט בעבודה. כבר אז ראינו שעבודתו מבטאת השתלבות הגוף והנפש בעבודה. מחוץ לחריצות וההספק נדמה היה לי שהכלים הם המשך חי של ידיו וגופו.
אינני חושב שהיה לנחשון מאבק של הסתגלות לעבודה, ייתכן והיתה עבודה שהיתה לו קשה מבחינה גופנית, אבל הוא תמיד מצא לו, אפשר לומר, את התפיסה האורגנית להשתלט על העבודה, יש להניח שהוא מצא סיפוק רב והנאה בעבודתו.
הנתונים הנפשיים שיצרו את הדמות המושלמת של אדם יהודי עובד הרי הם: הענווה, הישרנות ותחושה עמוקה של כבוד אנושי. נחשון לא הרגיש שום תוכן בתחרות עם אנשים, לא האינסטינקטים של התעלות על השני ולא בחטיפה בכל דרך שהיא לנחשון לא היה היצר לרכוש, ואולי הוא הכניע אותו בתוכו. לא היתה בו גם שום זיקה לניצול, בין אם זה ניצול הפרט או ניצול הכלל. הוא השתדל לתת את המירב ובלקיחה היה צנוע מאוד.
כאשר נאלץ נחשון לעבוד בהנהלת החשבונות, בגלל בריאותו הלקויה, מצא הוא עצמו כוחות וכשרון לעשות את העבודה הזאת בצורה המושלמת והטובה ביותר.
אם ישנם ערכים, אשר הם נכסי צאן ברזל לקיום החברה האנושית וחברתנו במיוחד הרי האימון הוא הגדול שבהם, אם הוא ישנו, הרי יש הכול ובהיעדרו— אין כלום, או שזוהי חברה של קומפרומיסים, העלמת עין וחיים של טלאי על גבי טלאי.
נחשון היה בן אדם, אשר זכה לאמון מוחלט שאין עליו עוררין. אנשים כאלה הם עמודי התווך של האומה בישראל, לא בקול תרועה, לא בברק חיצוני, אלא בעבודה שקטה מאוד, מסורה, בישרנות גדולה ובהתמדה בלי קץ. הם הדבק החזק ביותר, הנותן לאנשים לחיות ביחד.
אם יש איזה שהוא צדק במערכת הבריאה בעולם, הרי לא הגיעו לו יסורי גוף וסבל שהיו מנת חלקו לאחרונה.
זכרו ודמותו של נחשון יוסיפו אומץ לאנשים המאמינים בחברה אנושית מתוקנת.
אריה רם