הנצחה בקבוצת גבע

הספד 

דנדי שלי גם את האירוע הזה אתה הפקת.

אישי, אהובי, אב ילדי.

איזה חום ואהבה.

איזה איש משפחה.

איזו יצירתיות.

איזה קול. איזו שירה.

איזה סקרנות ועניין.

איש עבודה ואיש ספר.

איש אמיץ ורחב לב.

הרבה חברים ומכרים.

צעירים ומבוגרים.

איש אחר!

והעיקר איש משפחה.

כשחזרנו בשישי מארוחת ערב הוא אומר לי, איזו משפחה נהדרת יש לנו. אושר.

אתה חסר בביתנו, כולם סביבי.

ואני רוצה לטלפן, דנדי, זה טילפן וגם ההוא וכולם בבית.

נוח על משכבך בשלום באדמת גבע שכה אהבת בדרכך.

זיוה

27/10/2025

דנדי ידין  19.9.1933 – 27.10.2025

כתבה זיוה

דנדי (דן) ידין בן לשלום מולוצ’ניקוב ואסתר לוין, נולד 19.9.1933. אחרי ארבע שנים נולדו התאומים עודד ואמנון ואחריהם 15 שנה נולד מוקי.

גדל בלינה המשותפת ונהנה מכל רגע. מחזור ה’ היו בנים שובבים וספורי התעלולים סופרו גם סופרו.

כילד התבלטה יצירתיותו צייר בקלות בנה ויצר היה מאד סקרן ואהב כדורסל. הקיבוץ היה מגרש המשחקים, הואדי נחקר, הדומים והתותים היו הממתקים.

זכרונות מקו הנפט שדלק, מהעמדה עם התותח, מחנה הפלמ"ח, ספורם של שמוליק וזהרה לויטוב, האסון, הכל התרחש לעיניהם.

בגיל צעיר החלו לעבוד בענפים למדו לעשות ככל מה שהמבוגרים ידעו. בתקופה שעבד בפלחה חל שינוי, במקום לרתום את הפרדות למחרשה רתמו לטרקטור והכל השתנה.

היה מחובר לאדמה ובעיקר לכלי העבודה בעל תושיה והסקרנות משכה אותו למוסך, למסגריה, למד מזק, ממרדכי שמחוני ומהילמי. הכתה י"ב חולקה לשניים, המתמידים נשארו ללמוד לבגרות והיתר יצאו לכתה המקובצת, קודם בירושלים ואחר כך ברופין עם מורים מהטובים. נושאי החקלאות עניינו וכך גם שעורי התנ"ך והספרות.

סבא

כל שנה ביום ההולדת שלך הייתי חושבת על השיר "סבא שלי". שנינו אהבנו אותו מאוד. הוא לא היה שלך כמו השיר "חברים", אבל תמיד הרגשתי שהוא היה שלנו.

הפזמון מתחיל ככה: "כי סבא שלי בעמק הזה לפני 80 שנה דרך" - בעיקר מאז שעברת את גיל 80 הייתי משתעשעת במחשבה שאני צריכה לשנות את המספר בשיר. אני מקווה שידעת שתמיד היית סבא שלי מהשיר. אני לא זוכרת אם אי פעם אמרתי לך. אבל תמיד כששרתי אותו, שרתי לך.

כשאמא סיפרה לי בטלפון מה קרה, הדבר הראשון שעבר לי בראש הייתה שורה אחרת מהשיר.

"והוא עודו מחייך, חי ועוד איך, הוא ואני."

אתה כבר לא כאן לחייך אלי סבא.

סבא שלי, עכשיו זה רק אני.

טל

27/10/2025

יום הולדת 70 לדנדי

כתב איתן דביר

25.10.2003

אנחנו שנינו (כמעט) מאותו הכפר

הכרנו - חברנו לפני שנים, בניכר.

אתה מגבע - אני מבית ניר,

וזיוה שתחיה - עד היום לא שוכחת להזכיר

איך, על הדשא, אצל חנן אלקיים

כשלמדנו מה זה ברי, וטרייפל גם,

הייתי בטוח שאתה ־ ״המכונאי הבכיר״ -

ממני, אתה הרבה, הרבה יותר צעיר...

נו, כי מה כבר רוצים שיחשוב בן אדם

כשמגיע אחד עם בקושי שפם,

ואיך זה אפשר שלא לפספס

עם כאלה, מין כאלה ״בייבי פייס"...

אבל מה שנכון -

היה לו קול מדהים לאיש

ואני מייד זיהיתי -

זה הוא, זה הוא ששר את:

״כל היום סללתי כביש"...

זמביה -

זמביה של שנת שבעים.

תשמעו אפריקנים: אנחנו פה כדי שתהיו שבעים!

אנחנו פה לארגן וללמד

אז, "הלאה קדימה העם העובד!״