אזכרה לניר אפרתי ז"ל
40 שנים ליום הכיפורים
כתב דוד שטנר
40 שנים עברו ממלחמת יום הכיפורים, שבערבה הובאו למנוחות שני צנחנים מגבע: דוד אתיאל-אתקין וגדעון הלוי, ושני השריונאים הצעירים ניר אפרתי ואמיר הופנר.
הם לנו כחומה.
לכאן, לבית הקברות שלנו בגבע, הובא ניר אפרתי, ונטמן באדמה. ניר קראו לו הוריו, השם הוא כל כך חקלאי, אדמתי, ציוני, ישר, מהפכני, גבעי במהותו, שם עם צבע חום, והוא, הניר שלנו, עתיד להניב תבואה. והנה ניר נטמן צעיר כל כך באדמה אותה אהב.
הקבר של ניר נמצא בסמוך לקבר של דודו, מוטי אפרתי מהפלמ"ח, שנהרג 25 שנים קודם לכן. יש שיגידו שזו סאגה ציונית-הרואית, יש שיגידו: יד הגורל הביאה את שני בני המשפחה לקבורה כשהם צעירים ויפים. לאורה ולמיכה, ההורים היקרים של ניר, ולנגה, טלי ודפנה, אחיותיו שחיבקוהו בחייו, זוהי טרגדיה, לא פחות מכך. לנו, למעגל החברים, אבד חבר אמיתי. היינו בטוחים כי הבחור המושרש והחינני הזה, יבנה כאן את ביתו ואת משפחתו. אך ניר שלנו נהרג במלחמה ההיא.
בינתיים מיכה האב הלך לעולמו, כשהוא שבע מעשים על אף מכאובו הנורא. הזמן שחלף מאז נפילת ניר בנו, לא ריפא את הכאב שלו ושל משפחתו, והכאב לא נחלש ולא עומעם. הזמן שחלף מאז 1973, רק הוסיף גוונים של עצב ושל זיכרון.
באנו לזכור את ניר ולחבקו כמקדם.
אנחנו זוכרים את ניר שנפל במלחמת יום הכיפורים, והוא תותחן בטנק שבגדוד 184 בחטיבה 14. המוות פגש אותו כשחש עם טנק המג"ח שלו לעזרת חיילי מעוז שמצפון לאגם תמסח שמצפון לאגם המר. השמות של המקומות בהם לחם, שמות שהופיעו במפת הקוד "סיריוס", נשמעים אולי מוזרים: צומת "דיזי", שבחיבור של ציר האורך "לקסיקון" וציר הרוחב "טליסמן", ולמעוז שניר חש אליו קראו בשם הקוד "פורקן". שם בחול הצהוב הזה של סיני, נהרג ניר שלנו כמו רבים מחבריו.
כשם שאהבנו אותו בחייו, כך אנו נוגעים בו ובזכרו לאחר 40 שנים לנופלו. יהי זכרו ברוך.
דוד שטנר